[image]
בבקשה דורון עכשיו אפשר לראות יותר טוב את האנשים
פוסט של שלומית שהעבירה אלי : היי חברות וחברים,
עבור משקיעים גדולים שלי ב- MICA (שבין היתר מפיצים ומובילים פתרונות רפואיים בכל אמריקה הלטינית), אני מחפש טכנולוגיות וסטארטאפים ישראליים חדשניים בתחומים הבאים:
• רפואה מונעת ואבחון מוקדם
• סמנים ביולוגיים (Biomarkers) מתקדמים
• מחלות תורשתיות ומחלות ניווניות (כמו פרקינסון וכד')
אם יש לכם או למישהו שאתם מכירים טכנולוגיה רלוונטית שמובילה פריצת דרך בתחום, אשמח שתקשרו בינינו (בפרטי)!
תודה,
ליאור
👤 contact card
" הקפה של דורון " ☕☕ , קפה על הבוקר עם פוסט טכנולוגי\היסטורי\יזמי (הפוסט עלי- הקפה עליכם)
מציור קטן של יאוש ברכבת לאימפריה שהפכה למפלצת של מאות מיליארדי דולר
צעיר תפרן בן 21 מוצא את עצמו ברחוב אחרי שהאולפן הראשון שלו פשט רגל כליל, אורז מזוודה מרופטת עם 40 דולר בכיס ועולה על רכבת לכיוון אחד ללוס אנג'לס. שנים של יריקת דם במוסך של הדוד ובמשרד נדל"ן מרופט מובילות אותו לדמות ראשונה שמביאה ים כסף, רק כדי לגלות בפגישה אחת מול מפיץ עשיר שהוא איבד את כל זכויות היוצרים ואת כל הצוות שלו בבת אחת. כשהוא יושב ברכבת חזרה מושפל ונקי מנכסים, הוא משרבט על נייר מקומט עכבר קטן ומבין שהחוק הכי חשוב בביזנס עומד להיכתב בדיוק ברגע הזה. אין מצב נכון? אז זהוא ש-יש! וכולנו מכירים אותו...
כולם מוכנים? אז קדימה להדק את החגורות – אנחנו ממריאים !
היום נמריא אל הסיפור של וולט דיסני.
בשנת 1923 וולט דיסני מוצא את עצמו בלי שקל על התחת אחרי שהאולפן הראשון שלו בקנזס סיטי פשט רגל. המקום נקרא לאף-או-גרם והוא ייצר סרטונים קצרים שבתי קולנוע אהבו להקרין אבל שכחו לשלם עליהם. אז הוא מוכר את המצלמה שלו, קונה כרטיס בכיוון אחד ללוס אנג'לס ומגיע עם מזוודה אחת וכרטיס של 40 דולר בכיס. אח שלו רוי כבר היה שם, ויחד הם מתחילים מחדש, בהתחלה במוסך של הדוד ואחר כך בחלק האחורי של משרד תיווך. במשך 4 שנים הם נלחמו על כל דולר עם סרטונים קטנים, עד שוולט מייצר דמות שפוגעת בבול, אוסוואלד השפן ארנב. מפיץ מניו יורק בשם צ'ארלס מינץ מוכר אותו ליוניברסל, ובתי הקולנוע דורשים עוד, כך שלראשונה לאחים יש אולפן אמיתי וצוות ציירים. בשנת 1928 וולט נוסע ברכבת לניו יורק לבקש העלאה קטנה כי הוא עובד סופר קשה בלי כסף. מינץ מציע לו פחות, ומראה לו את החוזה שקובע שיוניברסל מחזיקה באוסוואלד ולא וולט, תוך שהוא מגייס בסתר את כמעט כל הצוות של וולט. וולט יוצא החוצה כשהוא מאבד את הדמות, הצוות וההכנסה – הכל הלך- בפגישה אחת.
רק אמן אחד, חבר ילדות בשם אב אייוורקס, נשאר איתו. ברכבת הארוכה חזרה הביתה וולט מתחיל לשרבט עכבר (אז לא היו טיסות, ונסיעה ברכבת מהחוף המזרחי של ארה"ב לחוף המערבי לקחה שבוע). הוא רצה לקרוא לעכבר המצוייר "מורטימר", עד שאשתו ליליאן אמרה שזה שם קשיח מדי, אז זה הפך למיקי. בלוס אנג'לס אב מצייר את העכבר בדלת סגורה בזמן שהעובדים שלמחרת עוזבים מסיימים את הסרטונים האחרונים של אוסוואלד בחדר ליד. שני הסרטים הראשונים של מיקי לא מוצאים קונה, אז וולט מהמר על כל הקופה, מוכר את המכונית שלו כדי לשלם על טכנולוגיית סאונד ומפיק סרט שבו כל שריקה וצעד מתוזמנים בול לתמונה. ספינת הקיטור וילי נפתח בניו יורק באותו נובמבר והקהל לא ראה דבר כזה בחיים. הפעם, וולט החזיק בדמות באופן מלא, וכל מרצ'נדייז, צעצוע ושעון שילמו ישר לאולפן שלו, כסף שבנה את שלגיה, פארקי השעשועים וכל היתר.
העניינים תפסו תאוצה לא בגלל מזל, אלא בגלל אסטרטגיה שיווקית אגרסיבית של שליטה מוחלטת בנכסים רוחניים ושילוב טכנולוגי פורץ דרך. דיסני זיהה ואקום מטורף בשוק הבידור: היעדר מוחלט של דמויות בעלות זהות קולית וקצב מוזיקלי שמחברות את הצופה ברמה החושית. החברה ניצלה את הבלעדיות על הקול המסונכרן כדי ליצור בידול מוחלט מול האולפנים המתחרים, תוך יישום מודל עסקי חדשני של מסחור צולב. השיווק לא התמקד רק בהקרנת הסרט בבתי הקולנוע, אלא בהפיכת הדמות למותג לייפסטייל שנמצא בכל בית באמצעות בובות, תוכניות רדיו ומוצרי צריכה, מה שיצר דרייב צרכני אדיר והפך סרטון קצר לאימפריה של נאמנות מותג גלובלית.
צריך להבין שמדובר בהנדסת קול ואופטיקה ברמה הגבוהה ביותר של אותה תקופה. הליבה של הפריצה התבססה על טכנולוגיית Sound-on-Film בשיטת פוטופון, שבה הוקלט גל הקול ישירות על גבי פס קול אופטי לצד פרימי הווילון של הסרט. כדי להגיע לסנכרון מושלם בין האנימציה למוזיקה בשיעור של 24 פריימים בשנייה, אייוורקס ודיסני פיתחו שיטה של סימון דפי הנייר במדפי קצב מדויקים לפי קצב מטרונום של 108 פעימות בדקה. כל פריים מצויר הותאם מראש לתדר הקולי המוקלט, מה שמנע דילוגים והפרשי פאזה בין התנועה של הדמות על המסך לבין האפקטים הקוליים של השריקה והכליקים של המנוע.
הניתוח הכלכלי של האימפריה הזו פשוט מטורף. מסטודיו שקרס עם חובות ואדם שנותר עם 40 דולר בכיס, דיסני הפכה למפלצת רווחים שמגלגלת כיום מעל 90 מיליארד דולר בהכנסות שנתיות. הבעלות המלאה על זכויות היוצרים אפשרה לחברה לייצר שולי רווח גולמי של עשרות אחוזים ממסחור היקפי, כאשר מכירות השעונים של מיקי מאוס לבדן בשנות ה-30 הכניסו מיליון דולר והצילו את החברה מהפשטת רגל נוספת. הסרט שלגיה ושבעת הגמדים שהופק בשנת 1937 בתקציב ענק של 1.5 מיליון דולר הגדיל את קופת החברה והכניס מעל 8 מיליון דולר בהקרנה הראשונית בלבד!
חברת דיסני פועלת כיום כאימפריה רב-זרועית עם הכנסות שיא שעוברות את רף 98 מיליארד דולר בשנה, המונעות מפורטפוליו אחזקות חסר תקדים הכולל את אולפני מארוול, פיקסאר, לוקאספילם (מלחמת הכוכבים), אולפני המאה העשרים, שירותי הסטרימינג דיסני פלוס והולו, רשת הספורט אי-אס-פי-אן, לצד פארקים וקווי שייט חובקי עולם (חוויות דיסני) שמהווים את מחולל הרווח העיקרי של התאגיד.
לאחרונה פריצת הדרך המרכזית של החברה מתבטאת במעבר המוצלח של חטיבת הסטרימינג לרווחיות תפעולית יציבה, תוך הגעה לכ-196 מיליון מנויים גלובליים, לצד שילוב טכנולוגיות בינה מלאכותית בתהליכי הפקה וחוויות דיגיטליות פארקיות.
אם אהבת את הפוסט או למדת משהוא סמן\י 👍, אם אתה חושב\ת שאני טועה \תוכן לא מתאים סמן 😶.
להתראות
דורון
עמודי חשמל בגובה של 105 פוט בצורה של מיקי מאוס : מי שנוסע על כביש המהיר מספר ארבע i4 בדרך לאורלנדו מקבל בום ויזואלי לפנים שאי אפשר להתעלם ממנו, כשהוא קולט פתאום את עמודי החשמל הענקיים האלה שמעוצבים בדיוק בצללית של מיקי מאוס. זה לא איזה סתם פוטושופ או אשליה אופטית של עייפות אחרי טיסה ארוכה, אלא גליונות פלדה עצומים שמתנשאים לגובה ומסמנים לך בצורה הכי בוטה שהגעת למדינה הנכונה, כי כאן אפילו התשתית של חברת החשמל מקבלת תעוזה שיווקית ומתחפשת למותג הכי מפורסם בעולם- כבוד והומאז' למיקי-מאוס, ומראה לכל נהג תמים שדיסני שולטת פה בכל פינה עוד לפני שבכלל ראית את השער הראשון של הפארק.