🐙 למה לתמנון דם כחול, 3 לבבות — ואין כוח לשחות יותר מ-2 מטרים?

לא הבנתי, הנקניקיה מבושלת במים 80 מעלות או אדים על 70?

סליחה זה ה OCD
אולי אידוי 70C התכוון ללחמניה?

" הקפה של דורון " ☕☕ , קפה על הבוקר עם פוסט טכנולוגי\היסטורי\יזמי (הפוסט עלי- הקפה עליכם)

המסתורין של הלבבות הכחולים מתחת למים ולמה לתמנון אין כוח לשחות יותר משני מטרים ברצף

אם אי פעם נפגוש חייזרים – יש מצב שיהיה להם דם כחול... אתם חושבים שאני מחרטט? אז לא!
קבלו משהוא מפתיע: למי שלא יודע- לתמנון יש דם כחול! מאחורי הדם הכחול והמסתורי של התמנון עומד פלא אבולוציוני מבוסס נחושת: בניגוד לבני אדם המשתמשים בהמוגלובין עשיר בברזל, תמנונים נעזרים בחלבון מולקולרי ענקי שנקרא המוציאנין, הצף חופשי בפלזמת הדם וקושר חמצן בעזרת אטומי נחושת. הבחירה הביולוגית הזו היא נוסחת הישרדות מבריקה לסביבה הימית: בעוד שברזל מאבד מיעילותו בטמפרטורות נמוכות, הנחושת מצטיינת בקשירה ושחרור של חמצן בקור מקפיא ובתנאי חסר (היפוקסיה) במעמקי האוקיינוס. עם זאת, למנוע הנחושת יש גם מחיר תפעולי – הוא פחות יעיל במים חמים או במאמץ מתמשך, מה שהופך את התמנון לאומן הספרינטים המהירים אך מאלץ אותו לנוח ולהתאושש במהירות לאחר כל זינוק. מפתיע?

כולם מוכנים? אז קדימה להדק את החגורות – אנחנו ממריאים !
היום נמריא אל הסיפור של התמנון ומערכות הל"א המיוחדות שלו.

תראו כל גוף, כולל כניראה חוצנים וחייזרים אם אי פעם נמצא כאלו (או שהם ימצאו אותנו), אם הגוף החי הוא מטרופולין עתידני ושוקק חיים, הרי שהדם הוא רשת הכבישים המהירים והאוטוסטרדה הביולוגית הבלתי-פוסקת שמחזיקה אותו בחיים. הדם הוא איבר נוזלי מופלא הפועל כחברת הלוגיסטיקה המשוכללת ביותר בטבע: הוא משגר חמצן ורכיבים תזונתיים לטריליוני תאים, מפנה פסולת ופחמן דו-חמצני בקצב מסחרר, ומסיע הורמונים המשמשים כורזים כימיים המנהלים את כל קצב העבודה של הגוף. אך תפקידו אינו מסתכם רק בהובלה – הדם הוא גם צבא ההגנה המוביל של האורגניזם, עם כדוריות דם לבנות שמזהות ומחסלות פולשים בזמן אמת, ומערכת קרישה מבריקה שאוטמת סדקים ברשת הצינורות ברגע שהם נוצרים. מעבר לכל אלה, הזרם הבלתי-פוסק הזה משמש כטרמוסטט פנימי המאזן את הטמפרטורה והחומציות בגוף, ומבטיח שלמרות השינויים הקיצוניים בעולם שבחוץ – הנוף הביולוגי הפנימי יישאר יציב, חי ומאוזן בכל שבר שנייה.

אה מא מה, במעמקים האפלים, שם הלחץ יכול למחוץ צוללת כמו פחית קולה ריקה, מסתובב לו היצור הכי מוזר המוכר לאדם. כשאנו אנחנו מטיילים על היבשה עם לב אחד שדופק כמו שעון שוויצרי ומזרים דם אדום וחם, התמנון החליט לשבור את כל הכלים ופקפק בכל מה שאי פעם למדנו בשיעורי ביולוגיה. יש לו דם כחול עמוק, שלושה לבבות שמתקתקים בו זמנית, ומוח שמפוזר לו בכל הגוף כאילו מישהו פיזר פה סוכריות קמח על כל העסק. הסיפור של היצור הזה הוא מסע פראי אל עולם שבו הפיזיולוגיה הפוכה לגמרי ממה שאנחנו מכירים, והמחיר שהוא משלם על כל תנועה קטנה במים הוא פשוט אכזרי.

בשביל להבין למה התמנון מותש כל כך מהר, צריך לצלול לעומק המכניקה של הגוף שלו, והמדע פה כל כך מטורף שזה פשוט מעליב את האבולוציה של בני האדם. הדם של התמנון הוא לא אדום כי הוא לא בנוי על ברזל כמו אצלנו. במקום המוגלובין שמורכב מברזל, הדם שלו משתמש בהמוציאנין שמורכב מנחושת. הנחושת הזו היא בדיוק מה שצובע את הדם בצבע כחול מהפנט, אבל יש לה חיסרון קולוסאלי: היא גרועה בצורה מזעזעת בנשיאת חמצן בטמפרטורות ולחות של האוקיינוס. בזמן שהדם שלנו זורם בקלילות ומעביר חמצן לכל תא בגוף בלי להתאמץ, הדם הכחול של התמנון צריך דחיפה רצינית כדי לספק את הסחורה. וכאן בדיוק נכנסים לפעולה שלושת הלבבות שלו, שעובדים כמו מערכת הזרקה כפולה במוטור של משאית ענקית.

תשמעו, לתת בראש עם התמנון הזה זה סיפור אחר לגמרי – כשהוא נותן פתיחה ופול גז במים, הוא טס כמו טיל בליסטי ושורף את המסלול, אבל כל הסרט הזה קורה רק לכמה שניות. המנוע נחושת שלו נותן ספרינט מטורף שמבריח אותו מכל טורף בשכונה, אבל מיד אחר כך הוא גמור עייף מת, פשוט שופך לאגר ונוחת על הקרקעית בלי טיפת חמצן עד שהוא חוזר לעצמו.

פה נכנסת מערכת שניה- ה"לוחמה האלקטרונית". מערכת הסוואה המאפשרת לו להתחפש לאלמוג או סלע. מערכת שינוי הצבע של התמנון היא מהמנגנונים הביולוגיים המורכבים והמהירים ביותר בטבע, המאפשרת לו להשתלב בסביבתו תוך מאיות השנייה. מנגנון זה מבוסס על מערך תאים ייחודי בעור, שהעיקריים שבהם הם הכרומטופורים (Chromatophores) – שקיות אלסטיות מלאות בפיגמנטים (כגון צהוב, אדום ושחור) המוקפות בסיבי שריר זעירים. בניגוד לחיות אחרות המשנות צבע באמצעות תהליכים הורמונליים איטיים, השרירים של הכרומטופורים מבוקרים ישירות על ידי מערכת העצבים המרכזית; כיווץ השרירים מותח את שקית הפיגמנט ומפזר את הצבע, בעוד הרפייתם מכווצת אותה ומעלימה אותו. מתחת לשכבה זו פועלים תאים נוספים: אירידופורים (Iridophores), המחזירים אור בעזרת גבישים דקים ומייצרים גוונים מטאליים של כחול וירוק, ולוקופורים (Leucophores), המפזרים אור לבן באופן פסיבי. השילוב בין בקרת העצבים המהירה, השכבות האופטיות השונות והיכולת לשנות את טקסטורת העור בעזרת בליטות שריריות (Papillae), מעניק לתמנון יכולת ההסוואה ותקשורת חזותית שאין לה מתחרים בעולם החי.

מבחינה טכנית נטו, המערכת הזו בנויה משתי משאבות צדדיות קטנות שדוחפות את הדם ישירות דרך הזימים כדי לאסוף חמצן במרץ, ועוד לב מערכתי גדול שמרביץ עבודה ומזרים את הדם המחומצן אל שאר איברי הגוף. הבעיה המתמטית והפיזיולוגית מתחילה ברגע שהתמנון מחליט לזוז מהמקום. כאשר הוא פותח במנוסה ומתחיל לשחות כמו טיל תת-ימי באמצעות הזרקת מים דרך צינור ההנעה שלו, הלב המרכזי שמזרים את הדם לכל הגוף פשוט הפסיק לפעום. כן, קראתם נכון, תוך כדי שחיה הלב הראשי משבית את הפעילות שלו לחלוטין כדי לחסוך אנרגיה או בגלל לחצים הידראוליים מטורפים. התוצאה היא שהגוף שלו נשאר בלי זרימת דם סדירה בזמן מאמץ קיצוני, מה שגורם לחומצת חלב להציף את השרירים בשניות. בגלל המחדל הטכנולוגי הזה של הביולוגיה שלו, שחיה עבור תמנון היא כמו ריצת מרתון בלי אוויר עם שק כבד על הגב, ולכן הוא מעדיף לזחול בעצלתיים על קרקע הים כמו פנסיונר טיפוסי במקום לבזבז אנרגיה יקרה.

המספרים והנתונים מאחורי המכונה הימית הזו מבהירים בדיוק כמה המצב קיצוני. מערכת הדם שלו צריכה להתמודד עם לחצים תת-ימיים בעומקים של עד 1,000 מטר מתחת לפני הים, שבהם הטמפרטורות צונחות ל-2 מעלות צלזיוס והחמצן במים מדולל בשיעורים של עד 50 אחוז לעומת פני הים. הלבבות שלו נדרשים לפעום בקצב מסחרר של 60 עד 100 פעימות בדקה כדי לפצות על היעילות הנמוכה של נחושת לעומת ברזל, אבל ברגע שהוא מפעיל את מנגנון הבריחה שלו ומייצר מהירות של עד 40 קילומטר לשעה בזינוק קצר, רמת החמצן בדם שלו צונחת ב-80 אחוז תוך פחות מ-15 שניות. זה נתון מטורף ששקול לאדם רגיל שמנסה לרוץ מאתיים מטר תוך כדי עצירת נשימה מוחלטת. ברגע שהזינוק נגמר, התמנון קורס מתשישות וצריך לנוח דקות ארוכות רק כדי שהלב הראשי יחזור לפעום בקצב נורמלי ויאפשר לדם הכחול לזרום מחדש לשרירים התפוסים.

אם אהבת את הפוסט או למדת משהוא סמן\י 👍, אם אתה חושב שאניי טועה \תוכן לא מתאים סמן 😶.

להתראות
דורון

https://go.chatlytics.ai/r/wRfTYcP

קרוב משפחה שלנו לקה בהתקפה פסיכיאטרית דמוית סכיזופרניה בגיל שלושים – גיל שנחשב חריג יחסית להופעה ראשונה של מחלות מסוג זה. במשך תקופה ארוכה סביבו לא הבינו מה עבר עליו, עד שבסדרת בדיקות מעמיקה התבררה הסיבה האמיתית: הוא סובל ממחלת וילסון, הפרעה גנטית נדירה שבה הגוף אינו מצליח לפנות עודפי נחושת.
מדובר בתופעה ביולוגית מרתקת ומטלטלת: בזמן שאצל יצורים ימיים כמו תמנונים חלבון הובלת החמצן בדם מבוסס על נחושת (מה שמעניק לדם שלהם צבע כחול, בניגוד לברזל שיוצר דם אדום אצל בני אדם), אצל חולי מחלת וילסון הנחושת מצטברת בגוף כמו רעל. בשל המחלה, הנחושת חדרה אל המוח ומערכת העצבים וגרמה לאותה התקפה שנראתה כמו סכיזופרניה.
כיום, לשמחתו, הוא נמצא תחת מעקב רפואי ומטופל בדיאטה קפדנית ביותר, הכוללת בין היתר איסור מוחלט על אכילת מאכלים המאוחסנים בקופסאות שימורים או בפחיות מתכת, העלולים להכיל שאריות מתכת ולסכן את איזון הנחושת בגופו.

בריאות