נזרק מאפל, שרף 50 מיליון על מחשב שאף אחד לא רצה – וקיבל מיליארד 🎬

קרוב משפחה שלנו לקה בהתקפה פסיכיאטרית דמוית סכיזופרניה בגיל שלושים – גיל שנחשב חריג יחסית להופעה ראשונה של מחלות מסוג זה. במשך תקופה ארוכה סביבו לא הבינו מה עבר עליו, עד שבסדרת בדיקות מעמיקה התבררה הסיבה האמיתית: הוא סובל ממחלת וילסון, הפרעה גנטית נדירה שבה הגוף אינו מצליח לפנות עודפי נחושת.
מדובר בתופעה ביולוגית מרתקת ומטלטלת: בזמן שאצל יצורים ימיים כמו תמנונים חלבון הובלת החמצן בדם מבוסס על נחושת (מה שמעניק לדם שלהם צבע כחול, בניגוד לברזל שיוצר דם אדום אצל בני אדם), אצל חולי מחלת וילסון הנחושת מצטברת בגוף כמו רעל. בשל המחלה, הנחושת חדרה אל המוח ומערכת העצבים וגרמה לאותה התקפה שנראתה כמו סכיזופרניה.
כיום, לשמחתו, הוא נמצא תחת מעקב רפואי ומטופל בדיאטה קפדנית ביותר, הכוללת בין היתר איסור מוחלט על אכילת מאכלים המאוחסנים בקופסאות שימורים או בפחיות מתכת, העלולים להכיל שאריות מתכת ולסכן את איזון הנחושת בגופו.

בריאות

למי ששאלו את עצמם מה זה סוכריות קמח...

תמחק בבקשה

מחילה

" הקפה של דורון " ☕☕ , קפה על הבוקר עם פוסט טכנולוגי\היסטורי\יזמי (הפוסט עלי- הקפה עליכם)

מחשב כושל ב-135 אלף דולר שהפך למכונת הלהיטים הכי מטורפת בהוליווד

חטיבת מחשבים גוססת בלוקאס-פילם עומדת למכירה פומבית בגלל גירושים יקרים של הבוס, וסטיב ג'ובס, רגע אחרי שנזרק בבעיטה מחברת אפל שהקים במו ידיו, מחליט לשים את כל הפיצויים שלו על חבורה של חנונים שחולמים לעשות סרט שלם עם מחשב. הוא קונה את החטיבה בגרושים, בונה מחשב מפלצתי לבתי חולים ולמעבדות, ומגלה שאף רופא בעולם לא רוצה לגעת במוצר המפונפן שלו. שנה אחר שנה הכסף נשרף, העובדים חוטפים מכתבי פיטורים, וג'ובס שופך מליוני דולרים מהכיס הפרטי רק כדי להחזיק את הראש מעל המים, כשאף אחד בחדר הישיבות לא מבין שהטעות הכי גדולה שלהם עומדת לשנות את עולם הקולנוע לתמיד. אין מצב נכון?

כולם מוכנים? אז קדימה להדק את החגורות – אנחנו ממריאים !
היום נמריא אל הסיפור של פיקסאר.

בשנת 1986 סטיב ג'ובס יושב בבית עם ארנק מפוצץ ואגו פגוע אחרי שהעפו אותו מאפל. בדיוק באותו זמן ג'ורג' לוקאס צריך מזומנים דחוף בשביל הגירושים שלו, ומוכר את חטיבת המחשבים שלו שניהל מדען בשם אד קטמול. ג'ובס קונה את החברה ב-5 מיליון דולר, מזרים לה עוד 5, וקורא לה פיקסאר על שם מחשב התמונות שלהם. המחשב הזה עלה 135 אלף דולר, חתיכת סכום הזוי, וכמעט אף אחד לא קנה אותו. בתי חולים רצו סריקות CT נורמליות, לא סופר-מחשב שמצריך צוות תמיכה שאין לחברה קטנה לתת.

פיקסאר הפסידה ים כסף בכל שנה, וג'ובס נאלץ לכסות את ההפסדים מהכיס שלו עד לסכום של כמעט 50 מיליון דולר. הוא קיצץ עובדים, מכר ציוד, וניסה למכור את כל העסק יותר מפעם אחת. בפינה של המשרד ישב ג'ון לאסיטר, אנימטור שדיסני זרקו לרחוב, והתפקיד שלו היה להכין סרטונים קצרים רק כדי להראות מה המחשב מסוגל לעשות. בסרטון הראשון שלו מנורת שולחן שיחקה עם כדור כמו ילד קטן. (משם גם נולד הלוגו-וידאו המפורסם שלהם) זה היה אמור להיות סתם הדגמה שיווקית לחומרה, אבל בכנס גרפיקה אולם שלם של מהנדסים נעמד על הרגליים והריע בדמעות, כי אף מחשב בהיסטוריה לא גרם להם להרגיש רגש. המחשב עצמו עדיין לא נמכר, אז פיקסאר סגרה את חטיבת החומרה, השאירה את צוות האנימציה, ועשתה פרסומות למיץ תפוזים ושטיפת פה כדי לשלם חשבונות. אז הגיעה שיחת טלפון מדיסני, אותה אולפן שפיטר את לאסיטר, עם הצעה לעשות סרט באורך מלא. בשנת 1995 יצא צעצוע של סיפור, כבש את הקופות בכל העולם, שבוע אחר כך פיקסאר יצאה לבורסה, והחלק של ג'ובס היה שווה פתאום מעל 1 מיליארד דולר.

העניינים תפסו תאוצה לא בגלל מזל, אלא בגלל אסטרטגיה שיווקית אגרסיבית של הנדסת רגש ומיצוב מחדש של המוצר. פיקסאר זיהתה ואקום מטורף בשוק הבידור: המעבר מאנימציה דו-ממדית קלאסית ומיושנת לחוויות תלת-ממדיות עמוקות ועשירות בעלות נפח ויזואלי. החברה ניצלה את הבלעדיות הטכנולוגית שלה כדי ליצור נכס מותגי חסר תקדים, תוך מעבר חד ממכירת חומרה קשיחה למכירת תוכן עתיר רגש. השיווק לא התמקד בטכנולוגיה היבשה, אלא ביכולת לספר סיפור אנושי שמחבר ילדים ומבוגרים כאחד, מה שיצר דרייב צרכני אדיר והפך סטודיו לאנימציה לאימפריה של נאמנות מותג וזיכיונות מסחריים.

מבחינה טכנית מדובר בהנדסת תוכנה וגרפיקה ממוחשבת ברמה הגבוהה ביותר. הליבה של פיקסאר התבססה על תוכנת הרינדור RenderMan, שפותחה כדי לפתור את בעיית החישוב של אלגוריתמים לייצוג אור, צל וטקסטורה במרחב תלת-ממדי. המערכת משתמשת בטכניקות של מידול פוליגונלי, מיפוי טקסטורות, וחישוב אלומות אור בשיטת Ray Tracing כדי ליצור אלמנטים של הברקה, השתקפות ועומק שדה בצורה מציאותית. כדי לרנדר פריים בודד בסרט צעצוע של סיפור נדרשו בין 45 דקות ל-30 שעות חישוב של מעבדים חזקים, כשכל דמות הוכנסה למערכת עם מאות נקודות אחיזה דיגיטליות שאפשרו לאנימטורים לשלוט במימיקה של הפנים ובגמישות התנועה בדיוק ננומטרי.

הניתוח הכלכלי של האימפריה הזו פשוט מטורף. מסטודיו כושל שנרכש בסכום של 10 מיליון דולר והפסיד כמעט 50 מיליון דולר מההון האישי של ג'ובס, פיקסאר הפכה למפלצת רווחים. הסרט צעצוע של סיפור הכניס מעל 373 מיליון דולר בקופות ברחבי העולם כנגד תקציב ייצור של 30 מיליון דולר בלבד. בהנפקה הראשונית לציבור בשנת 1995 החברה גייסה סכומים שהקפיצו את שווי המניות של ג'ובס לרווח נקי של מעל 1 מיליארד דולר. השיא הגיע בשנת 2006, כאשר ענקית המדיה דיסני רכשה את פיקסאר בעסקת ענק של 7.4 מיליארד דולר במניות, מה שהפך את סטיב ג'ובס לבעל המניות הפרטי הגדול ביותר בדיסני עם נתח של כ-7 אחוזים מהתאגיד.

אם אהבת את הפוסט או למדת משהוא סמן\י 👍, אם אתה חושב\ת שאני טועה \תוכן לא מתאים סמן 😶.

להתראות
דורון

https://go.chatlytics.ai/r/y8kHLzH הלוגו-וידאו המפורסם של פיקסאר שנולד במרתף ברגע של יאוש

https://go.chatlytics.ai/r/hKVf61t -
-
בשנת 1995, סרט אחד קטן-גדול שינה לתמיד את פני הקולנוע והפך לרגע המכונן שבו האנימציה המסורתית פינתה את הבמה למהפכה הטכנולוגית הבאה. "צעצוע של סיפור" לא היה רק הסרט העלילתי באורך מלא הראשון בהיסטוריה שנוצר כולו באנימציה ממוחשבת, אלא גם יריית הזינוק לשותפות האגדית והסוערת בין אולפני פיקסאר הצעירים והחדשניים לבין ענקית הבידור דיסני. בעוד דיסני הביאה את מערך ההפצה הדורסני, הניסיון והמוניטין, פיקסאר – בהובלת ג'ון לאסיטר וסטיב ג'ובס – הביאה תעוזה טכנולוגית חסרת תקדים לצד נשמה סיפורית עמוקה שסירבה להתייחס לצופים כאל ילדים בלבד. החיבור הזה בין הדמויות המופלאות של וודי ובאז לבין העומק הרגשי שנגע בכל גיל, לא רק גרף מאות מיליוני דולרים והפך ללהיט ענק, אלא ביסס את פיקסאר כמפעל חלומות מודרני והכריח את דיסני להבין שהעתיד של עולם האנימציה כבר לא מצויר ביד – הוא נברא בתוך מחשב.