אני בדיוק אוסף את הבן שלי מהטירונות שהתחיל השבוע הוא בשיריון

אני בדיוק אוסף את הבן שלי מהטירונות שהתחיל השבוע
הוא בשיריון אבל הקימו פלוגות מסייעת לחטיבות השיריון והוא עושה טירונות ומסלול חי״ר ויחזור לשיריון

" הקפה של דורון " ☕☕ , קפה על הבוקר עם פוסט טכנולוגי\היסטורי\יזמי (הפוסט עלי- הקפה עליכם)

שריפת המיליארדים השקטה: המלכודת הכלכלית שמאחורי הבינה המלאכותית

שרתי ענק מוזהבים בעמק הסיליקון פולטים חום של תנור תעשייתי, ואיש הייטק קלאסי בסיאטל יושב מול המסך בפיג'מה, משלם דמי מנוי מצחיקים וטוחן לבינה המלאכותית את הצורה עם שאלות חפרניות, בלי לדעת שבכל לחיצה על האנטר הוא שורף לחברה אלפי דולרים של כוח חישוב על חשבון המשקיעים. עולם הטרנדים של הבינה המלאכותית אוהב למכור לנו חלומות על קידמה וקוד פתוח, אבל מאחורי המקלדות מסתתרת מציאות עגומה של מודל עסקי מחורר שנשען על סבסוד עמוק של מיליארדרים. חברת סמיאנליסיס לקחה את כל חבילות המנוי של צ'אט ג'י פי טי ובדקה כמה אלגוריתם באמת עולה לפי המחירון הרשמי של המפתחים. התוצאות שהתגלו שם חשפו איך כולנו משתתפים בניסוי הכלכלי הכי הזוי בהיסטוריה של הטכנולוגיה, שבו הלקוח משלם גרושים והחברה שופכת מיליארדים. אין מצב נכון? אז יש... ועוד איזה יש...

כולם מוכנים? אז קדימה להדק את החגורות – אנחנו ממריאים !
היום נמריא אל הסיפור של הבור הכלכלי העמוק של Open Ai והחור בכיס שמשקיעי עמק הסיליקון מנסים להסתיר מאיתנו.

כדי להסביר בשפה פשוטה את הבעיה תחשבו על "מונית שירות שכונתית" שסוגרת איתך מחיר פיקס: 10 שקלים וזהוא, לא משנה אם קפצת שתי תחנות לקנות קפה או שזרמת איתה עד אילת. החבר'ה שקופצים שתי מטר משלמים עשירייה, אבל בתכלס שורפים לנהג דלק בשלושה שקלים, אז הנהג גוזר עליהם 7 שקלים רווח נקי לכיס ומבסוט מהחיים. הבעיה מתחילה עם הכבדים, אלה שמתנחלים במושב האחורי לנסיעה של 50 קילומטר, משלמים את אותה עשירייה מצחיקה, אבל גזרו על הנהג 40 שקל בדלק ובלאי. העסק הזה עוד איכשהו מחזיק ראש מעל המים רק כי יש עדר של נוסעים קצרים שמסבסדים את המשוגעים שלקחו את המונית עד קצה המדינה, אבל ברגע שכולם מבינים את הקומבינה ומתחילים לעלות רק לנסיעות ארוכות (למשל רק לאילת), הנהג פושט רגל, המונית הולכת לפירוק, והעסק כולו עף באוויר.- פה קבור הכלב.

כשאולטמן והחבר'ה הקימו את החברה, הם רצו להביא את בשורת האינטליגנציה המלאכותית לכל בית, אבל מהר מאוד גילו שלמכור חלומות זה קל ולשלם חשבונות חשמל ושרתים זה סיוט. הסיפור פה מורכב ממאבק קשוח בין שואו מטורף למציאות הנדסית יקרה, כי לבנות תשתיות מחשוב שיכולות לעמוד בעומס של עשרות מיליוני משתמשים בו-זמנית זה חתיכת כאב ראש. היזמים נתקעו בין הפטיש לסדן, מצד אחד רצון להתפשט במהירות ולכבוש את השוק, ומצד שני חשבוניות עתק מחברות הענן על מעבדים גרפיים שעובדים ללא הפסקה.

החברה נקטה בטקטיקת תמחור של לוס לידר, כלומר מתן גישה לכלי עוצמתי במחיר שטוח ונמוך במיוחד מתוך כוונה ליצור תלות מלאה של המשתמשים במוצר ולהשיג נתח שוק מוחלט. מדובר במודל שיווקי שנשען על אפקט רשת וחסמי מעבר גבוהים, שבו המטרה הראשונית היא להרגיל את הצרכן לתשתיות ה-AI לפני שהשוק יתבגר והמחירים יזנקו לרמות הריאליות שלהם.

מהזווית הטכנית, התמחור של מודלי שפה אינו מבוסס על זמן שימוש או נפח ג'יגה-בייט, אלא על יחידות חישוב שנקראות טוקנים. כל טוקן שווה בערך 3 רבעי מילה (לא הכי מדוייק- אבל נניח), והמערכת מחשבת כל אות שנכנסת בהנחיה, כל אות שנכתבת בתשובה, ובעיקר את תהליך החשיבה הסמוי שבו המודל מריץ סדרת שיקולים לוגיים פנימיים לפני שהוא מחזיר מענה. המודל פועל כמו מונה מונית דיגיטלי שמחשב ללא הפסקה את פונקציית ההסתברות של המילה הבאה דרך מיליארדי פרמטרים ורשתות נוירונים עמוקות. תהליך החישוב הזה דורש זיכרון עבודה עצום וכוח עיבוד יקר מכל מעבד גרפי בכל שבריר שנייה- וצורך ים של אנרגיה !

אז למה לא לעבור ל "מונה" כמו במונית?
ובכן העסק בכלל לא פשוט-(שיווקית) ... והוא החסם פסיכולוגי "חרדת הצינטוק"
יעני - Metered Anxiety כלומר אנשים שונאים שכל לחיצה על האנטר עולה להם סנטים! ופה הבעיה! ברגע שיש "מונה", המשתמש מפסיק לחקור, להתנסות ולחפור. הוא חושב 10 פעמים לפני שהוא שואל שאלה: "רגע, השאלה הזו שווה לי 8 סנט? אולי עדיף שאני אחפש בגוגל?". (ביחוד שג'מיני בכלל בחינם- שזה יגרום ללקוחות לברוח)

שמת “מונה מונית” בממשק הצרכני היתה הורגת ברגע את התמכרות המשתמשים בשל "חרדת צינטוק" שמונעת סקרנות, ומבריחה מיליונים למתחרים חינמיים שרק מחכים להזדמנות – בזמן שוול-סטריט דורשת מודל מנוי קבוע ($20/חודש) שמשאיר תזרים צפוי ויציב ממיליוני נרשמים שקוברים את ההפסדים. המודל ההוגן של "מונה לפי טוקנים" אמנם עובד מצוין מאחורי הקלעים עבור מפתחים ב-API, אך כדי לשמור על הקהל הרחב מכור ושבוי, OpenAI מעדיפה לשרוף את המיליארדים של המשקיעים כיום במסווה של מנוי ללא הגבלה – כשרק בסתר היא מתחילה להפעיל מגבלות שימוש נסתרות ומסלולי פרימיום יקרים כדי למנוע קריסה כלכלית.

הניתוח הכלכלי של המספרים מאחורי הקלעים חושף פער בלתי נתפס בין מחיר המנוי לעלות בפועל. במנוי הבסיסי של 20 דולר בחודש, משתמש כבד שמנצל את התקרה יכול לצרוך משאבי אלגוריתם בשווי מטורף של 700 דולר לפי תמחור מפתחים, שזה פי 35 ממחיר המנוי שהוא משלם. במנוי היקר יותר של 200 דולר בחודש, המקורות מראים שמשתמש יכול להגיע לשימוש בשווי 14 אלף דולר בחודש בודד. הדוחות הכספיים של Open Ai לשנת 2025 שהגיעו לרואי חשבון חיצוניים הציגו הכנסות של 13 מיליארד דולר מול הוצאות עתק של 34 מיליארד דולר. השורה התחתונה היא הפסד תפעולי של 21 מיליארד דולר בשנה אחת בלבד, מה שמציב סימן שאלה ענקי מעל היכולת לשמור על מחירים זולים לאורך זמן.

אגב, להבדיל- גוגל ניגשת לפתרון בעיית העלויות של ג'מיני באמצעות ארכיטקטורה מבוססת תערובת מומחים (Mixture of Experts - MoE) בשילוב תשתיות חומרה ייעודיות מסדרת TPU (ועל זה תוסיפו את מכונת המזומנים הענקית של אלפה בית-גוגל שיש לה מקורות הכנסה אדירים אחרים). במקום להפעיל את כל מיליארדי הפרמטרים של המודל עבור כל שאילתא פשוטה, מנגנון ה-MoE מנתב את הקלט רק לתתי-מודלים ("מומחים") הספציפיים שנחוצים למשימה, מה שמפחית דרסטית את כוח החישוב הנדרש לכל טוקן. במקביל, השילוב של מודלים קלים ומהירים כמו Gemini Flash לצד שימוש בטכנולוגיות דחיסה וקוונטיזציה מתקדמות, מאפשר לגוגל לקצץ את עלויות הסרת המודל (Inference) בעשרות אחוזים ולספק מענה בקנה מידה מסחרי ענקי תוך שמירה על שולי רווח יציבים.

הקיצור האנרגיה- זה כל הסיפור פה, וזו הסיבה שתמיד אני מחמם את המנועים אחד על השני (למשל- "גרוק אומר שאתה אהבל- כי התשובה שלך מלאה בחירטוטים") כדי שיוציא יותר אנרגיה ויתן תשובה מעמיקה יותר. (ואגב אני גם עורך "הצבעה" של המכונות בהרבה מקרים כדי לקבל תשובה יותר מעמיקה- ומלשין להם על התוצאות של אחד מול השני)

אם אהבת את הפוסט או למדת משהוא סמן\י 👍, אם אתה חושב\ת שאני טועה \תוכן לא מתאים סמן 😶.

להתראות
דורון

כמו בכל התפתחות טכנולוגית אני מאמין בשנתיים הקרובות ימצאו פתרונות לאנרגיה העצומה הנדרשת לתחזק את דאטה סנטרס ובכך יופחתו ההוצאות דרמטית. המעבר לטכנולוגיות של צ׳יפים מבוססי פוטוניקה יהיו בשלים.

כן זה מה שעשה מאסק מעלה את זה לחלל שם אין צורך להשקיע אנרגיה עצומה בקרור

נכון, גוגל גם בדרך לתחנת כח גרעינית משלה…

פוסט מדוייק ומדהים דורון

גם star gate של Open AI הם בונים כור גרעיני קטן במרכז הפרוייקט

אני משתמש לא כזה כבד במנוי 100 דולר של קלוד, זה החישוב בעלות API

אני משתמש משמעותית פחות בקודקס כמו שרואים, אבל עדין זה כפול שלוש מהמנוי של זה.

כפול 30, ממה שהצגת

אם הייתי נחוש יותר עם המכסות הייתי מגיע בכיף גם לx40

תסביר. כל מה שאני הבנתי זה בדיוק ההפך - אין אל מה להעביר את האנרגיה, אז אין אפדרות לקרר.

איך להפך ? אחת הבעיות הכי קשות וזה לא חדש זה לקרר את המקומות האלו על זה הולך מערב האנרגיה
עם מעלים את זה לחלל זה טמפרטורות מתחת לאפס השאלה איך רק להשאיר זה בצד ללא השמש כי הטמפרטורהתבירצבאזןר 2.7
קלווין שזה בערך 270
מתחת לאפס לייד הכוכבים זהה כנראה באזור מינוס 150 מעלות השאלה רק להרחיק את זה מאור השמש כי שזה מגיע מול השמש הטמפרטורות יכולת להיות גם 120 מעלות חום !
מתאר לעצמי שהוא חשב על משהו?

אתה מייצר חום ואין לך חומר שיוליך את החום החוצה. איך אתה מקרר מוצר בריק?

אתה בסביבה קרה תפתח חלון מאוורר הקור יכנס פנימה !

אני לא מומחה לקרור מאמין שהוא לוקח את האנשים הכי מומחים לעשות את זה נכון

בלי להעליב, באמת מצטער אם אני כן מעליב, אבל זה לא עובד ככה. אתה צריך חומר שאליו אתה מעביר את האנרגיה ובחלל אין לך טווח. עוד בעייה שמתעלמים ממנה - החווה הזאת תחזיק 3-5 שנים ואז תתפרק בגלל קרינה. כל העסק הזה הוא די חד פעמי .

זה שיש מומחים... ראה ערך the line.

הקיצר, אל תבנה על זה.

תסמוך על אלון מאסק הוא הוכיח עד עכשיו שכל הבלתי אפשרי עובד אצלו בסוף
אם אתה יכול לדמיין משהו הוא כנראה בר עשייה בסוף. ז׳ול וורן, דה-וינצ׳י

מסכים ! לפעמים מחשבה מחוץ לקופסה הקבועה פותרת בעיות

אני לא מתיימר לדעת איך רק המחשבה. שמקום קר מאוד מקרר בלי צורך באנרגיה אדירה כדי להפעיל מערכות קירור

הקירור בחלל הוא לא סטנדרטי, בדר״כ מדובר במערכות שהופכות חום לקרינה ואז פולטות החוצה קרינה במקום חום ואז אפשרי לגמרי לקרר מה שבא לך בחלל זה לא לפתוח את החלון אבל זה מעביר אותנו לבעיות של לייעל נצילות אני מניח שאת זה מאסק יכול לעשות

אבל יש בעיות אחרות שלא פתירות עדיין

יש קבוצת משקיעים ביניהם ביל גייטס שמפתחת כורים גרעיניים קטנים לצורך זה

יש כמה חברות חשמל בעולם שבזמינות כורים קטנים

קירור בחלל על ידי רדיאטורים הוא אלמנט מוכר וידוע מזה עשורים רבים. לתחנת החלל הבינ״ל, למשל, יש רדיאטורים לקירור והשטח שלהם משמעותית יותר קטן מזה של תאי השמש שלה. אין שום אלמנט טכני מהותי חדש או לא פתור בהצעה.

השאלה היא היכולת לבנות ולשגר את הלווינים הללו בכמות ובמחיר תחרותי. עם משגר רב פעמי כמו סטארשיפ זה לכאורה ״לא בשמיים״

וואלה להבנתי היום העסק לא כלכלי לא רק בגלל השיגור אלא גם הקירור של דאטה סנטר לעומת הגודל רדיאטורים והעובדה שהם בעצמם מתחממים לא פתור עדיין

כמה שתחנת חלל נושאת מחשוב מתקדם הוא עדיין לא מתחמם כמו שרת DGX בודד

הביקורת על הקטע של הקירור זה סתם אנשים בטוויטר שחושבים את עצמם.

מומחי תכנון משימות חלל (עצמאיים, לא של ספייסאקס) הפיקו מודלים מפורטים.

אתה מוזמן לנסות בעצמך עם המודל החביב עליך. המסקנה תהיה משהו כמו ״קשה מאוד לעשות את זה בעלות תחרותית, אבל כבר ראינו את כושר הביצוע של מאסק למשימות מהסוג הזה״

שלח לנו מודל אחד שנלמד משהו סקרנת אני לא מכיר

מה לגבי קרינה? זה די ישרוף את כל החווה תוך פרק זמן "קצר".

I see what you did there 🧐

https://go.chatlytics.ai/r/GPDHeQH

“Here's the headline result: it's not obviously stupid, and it's not a sure thing. It's actually more reasonable than my intuition thought! If you run the numbers honestly, the physics doesn't immediately kill it, but the economics are savage. It only gets within striking distance under aggressive assumptions, and the list of organizations positioned to even try that is basically one.”

מגניב תודה

לכל מי שביקש את הקישור לקבוצה:

https://go.chatlytics.ai/r/27FiIgP

ערוץ היזמים קבוצה BWhatsApp Group Invite

" הקפה של דורון " ☕☕ , קפה על הבוקר עם פוסט טכנולוגי\היסטורי\יזמי (הפוסט עלי- הקפה עליכם)

סטטוס על עקב גבוה: כך בונים אימפריה מקרטון בודד. כי לפעמים המקום הנמוך ביותר בחיים הוא נקודת זינוק ליזמות

דלתות הזכוכית של "ווג" הבריטית נטרקו מאחוריה בקול רעם יבש- כאשר פוטרה. טמרה מלון עמדה בחוץ, ברחובות הקרים של לונדון, עם קרטון קרטון קטן בידיים, כותרת בעיתוני הרכילות, וחיים שלמים שהתפרקו לה מול הפנים. פוטרה מהמגזין הכי נחשב בעולם, מרוסקת נפשית, ומובלת ישירות לתקופת שיקום. רוב בני האדם היו מסתגרים בחדר החשוך שלהם ומרימים ידיים. שישה שבועות לאחר מכן, היא כבר ישבה במרתף האפלולי של ההורים שלה, מוקפת בקופסאות קרטון, בלי עבודה ובלי עתיד – אבל עם מוח קודח ורעיון אחד מטורף שעמד להצית רעידת אדמה בעולם האופנה ולהפוך לאימפריה של 800 מיליון דולר. רוב האנשים במצב כזה היו קוראים לזה תחתית החבית. היא קראה לזה נקודת זינוק.

כולם מוכנים? אז קדימה להדק את החגורות – אנחנו ממריאים !
היום נמריא אל הסיפור של טמרה מלון וג'ימי צ'ו.

שנת 1996, טמרה בת 28, שישה שבועות אחרי שיקום, גרה במרתף של ההורים בלונדון. היא הייתה עורכת אביזרים בווג, והסנדלר האהוב עליה היה ג'ימי צ'ו, בחור מלזי מוכשר שעבד בסדנה קטנה בבית חולים ישן בלונדון. הוא תפר נעליים ביד ללקוחות כמו הנסיכה דיאנה, עבודה מדהימה אבל בלי שום עסק אמיתי. טמרה ראתה שם מותג יוקרה שלם שמחכה שמישהו יעשה ממנו משהו גדול. היא הייתה צריכה כסף. אבא שלה היה שותף עסקי של וידאל סאסון ויכול היה פשוט לפתוח את הארנק, אבל הוא הכריח אותה לעשות לו פיץ'. הוא שם 150 אלף על חצי מהחברה. באותה שנה נפתחה החנות הראשונה של ג'ימי צ'ו בלונדון.
משם היא יצאה על הוליווד כמו טיל. בטקס האוסקר הצוות שלה צבע נעליים בדיוק לפי שמלות הכוכבות. עקבים הפסיקו להיות אביזר והפכו לכל האאוטפיט. אחר כך הסדרה סקס אנד דה סיטי זרקה את השם באוויר ואמריקה נדלקה עליו לגמרי. עד 2010 המותג כבר מכר 150 מיליון דולר בשנה. ב-2011 הוא נמכר בכ-800 מיליון דולר וטמרה יצאה משם עם בערך 85 מיליון דולר בכיס.

העלייה המטורפת הזאת לא הייתה מזל. היא הבינה משהו שיווקי עמוק: נעל יוקרה לא צריכה להיות רק יפה, היא צריכה להיות סיפור. היא לקחה סנדלר אלמוני והפכה אותו לשם שכל כוכבת הוליווד חייבת עליו. היא יצרה מחסור מלאכותי, נתנה לכל נעל תחושה של יצירת אמנות, וחיברה את המותג לתרבות הפופ בצורה שגרמה לנשים להרגיש שאם אין להן ג'ימי צ'ו הן מחוץ למשחק. זה לא רק מוצר, זה סטטוס עם עקב גבוה.
מבחינה טכנית היא לקחה ייצור ידני איטי והפכה אותו למכונה משומנת. הסדנה הקטנה הפכה לרשת ספקים שידעה לעמוד בלחץ של הזמנות גדולות בלי לאבד את האיכות שמצדיקה מחיר פרימיום. כל נעל נשארה עם טאץ' ידני אבל המערכת מסביב גדלה למימדים של מותג עולמי.
מבחינה כלכלית המספרים פשוט מטורפים. השקעה ראשונית של 150 אלף הפכה תוך 15 שנה למותג שנמכר ב-800 מיליון דולר. המכירות הגיעו ל-150 מיליון דולר בשנה עד 2010. טמרה עצמה יצאה עם כ-85 מיליון דולר אחרי המכירה. מינוף קלאסי של מותג יוקרה: עלות ייצור יחסית נמוכה, מחיר מדף גבוה, ושולי רווח שרק מותגי על מצליחים לשמור עליהם.

היא הוכיחה שתחתית החבית היא לפעמים רק הרצפה שעליה בונים את הקומה הבאה.
אם אהבת את הפוסט או למדת משהוא סמן\י 👍, אם אתה חושב\ת שאני טועה \תוכן לא מתאים סמן 😶.
להתראות
דורון

https://go.chatlytics.ai/r/UM05Z5a ככה עושים שיווק!!!! התור הכניסה לחנות של ג'ימי צ'ו פותחים את המחסנים ומוכרים עודפי קולקציות, דוגמאות מתצוגות אופנה ופריטים מעונות קודמות.

אני לא מבין, אם הבעיה העיקרית זה קירור, למה לא בונים את התחנות האלה באיזורים כמו סיביר\אנטרטיקה\אלסקה. אני בטוח שהתושבים היו שמחים לאספקה של אוויר חם שתלך לבתים במקום הפעלת חימום, וקור לא חסר שם

הבעיה העיקרית מעולם לא היתה קירור. זה רק סעיף אחד ורובו בכלל מורכב מהסעת החום מהשרתים למתקנים החיצוניים, לא מלהיפטר ממנו לסביבה.

עובדה שמקימים לא מעט דאטה סנטרים באזורים די חמים כי סעיפים אחרים כמו זמינות ומחיר חשמל או אישורים רגולטוריים יכולים בקלות לפצות על מחיר קצת יותר גבוה בסעיף של להיפטר מחום.

לא יודע שבחורף אני פותח את החלון נכנס לי אוויר קר לתוך הבית ! הסעתי את הקור לתוך מקום חם ! אז עם רכיב שפולט חום מקבל מסביבו אוויר קר זה לא מוריד לו את הטמפרטורה ?

תדמיין שהסלון שלך מלא בארונות שכל אחד מייצר מאתיים קילווואט. כדי לפנות הספקים כאלו בטמפרטורה נמוכה יחסית צריך להזרים כמויות עצומות של נוזל קירור - למעלה ממאה ליטר בדקה. רק המשאבות כבר צורכות כמה קילוואט.

וחוץ מזה צריך גם חשמל, תקשורת, וציוד המחשוב עצמו.

אז אם מחליפי החום שעל הגג שנפטרים מההספק הזה לאטמוספירה צריכים להיות יותר גדולים כי מזג האויר יותר חם? זה רק עוד סעיף אחד מרבים ולא הגורם המכריע בבחירת מיקום הדאטה סנטר.