[video]

https://go.chatlytics.ai/r/AoNAjiF

Actress Hedy Lamarr patents the basis for WiFi | Jewish WomenHollywood star Hedy Lamarr co-invented a frequency-hopping technology in 1942 that later became the basis for WiFi, GPS, and wireless phones

📊 poll

כייון שהקבוצה חלוקה בדעותיה, ומבדובר בנושא לימוד חשוב - אני מפרסם פה כתב תביעה דמיוני- וכתב הגנה ותביעה כנגד דמיוני.

כיוון שהקבוצה חלוקה בדעותיה (את הפסק דין הדמיוני אפרסם מחר)

הנה טיוטה דמיונית לכתב תביעה לבית משפט מחוזי (המוסמך לדון בתביעות קניין רוחני מסוג זה).

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

התובעת:
טמבור לימוד בע"מ, (חברה דמיונית על בסיס השם האמתי לצורך לימוד).

- נגד -
הנתבעת:
גב' בחינה
מהות התביעה:
הפרת סימן מסחר רשום, הפרת זכויות יוצרים, עוולה של גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט, ותאור כוזב.
סכום התביעה המוערך לצורכי אגרה 20 מליון ₪ (או לחלופין: סעד כספי לפי הערכה + מתן צו עשה וצו מניעה קבוע).

כתב תביעה
א. המזמינים והרקע העובדתי
1. התובעת, חברת טמבור לימוד בע"מ (להלן: "התובעת" או "טמבור"), היא מחברות התעשייה הוותיקות, המוכרות והמובילות בישראל, הפועלת מזה עשרות שנים בייצור ושיווק מוצרים שונים.

2. שם המותג "טמבור" הפך לאורך השנים לסימן מסחר מוכר היטב (Well-Known Trademark) בישראל, הזוכה למוניטין יוצא דופן, לאמון הציבור ולזהות מותגית חזקה וחד-משמעית.

3. התובעת הינה הבעלים הרשום של שורת סימני מסחר רשומים עבור המילה והשם "טמבור" (להלן: "סימני המסחר הרשומים").

4. הנתבעת, גב' בחינה [שם משפחה] (להלן: "הנתבעת"), הינה יזמת אשר החלה לאחרונה לייצר, לייבא, לשווק ולמכור אוזניות סטריאו אלחוטיות (Bluetooth) הנושאות את השם "טמבור".

5. הנתבעת בחרה להשתמש בשם "טמבור" על גבי מוצריה, אריזותיהם והפרסומים מטעמה, תוך נסיון להיבנות מהמוניטין העצום של התובעת, להטעות את הציבור ולגרוף רווחים קלים על גבה של התובעת.

ב. מסכת ההפרות והעוולות המשפטיות
1. הפרת סימן מסחר רשום וסימן מסחר מוכר היטב
• על פי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972, שימוש בסימן מסחר מוכר היטב על גבי טובין אחרים (גם אם אינם באותו סוג מוצרים של התובעת) מהווה הפרה חמורה, כאשר השימוש עלול להצביע על קשר בין הטובין לבין בעל הסימן, או כאשר הוא מנצל/מדלל את המוניטין של הסימן המוכר היטב.

• העובדה שהנתבעת עיצבה את המילה "טמבור" בגופן (פונט) או בצורה ויזואלית שונה מזה של התובעת אינה מרפאת את ההפרה; עצם השימוש במילה "טמבור" צפוי ליצור הטעיה חמורה בקרב ציבור הצרכנים, אשר יחשוב כי מדובר בשיתוף פעולה (Co-branding) או במוצר רשמי מבית "טמבור".

2. הפרת זכויות יוצרים
• שם המותג והיצירה הטקסטואלית/עיצובית של התובעת מהווים חלק מכרזת המותג ויצירותיה של התובעת. הנתבעת העתיקה את הליבה הטקסטואלית של השם "טמבור" ועשתה בה שימוש מסחרי ללא רשות, תוך פגיעה בזכות היוצרים ובזכות המוסרית של התובעת לפי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007.

3. גניבת עין ותיאור כוזב
• במעשיה מפרה הנתבעת את הוראות חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (סעיפים 1 ו-2).

• הנתבעת גורמת לכך שנכס או שירות שהיא מציעה יקושרו בטעות עם התובעת, תוך ניצול המוניטין של התובעת והצגת המוצר באופן המטעה את הצרכן הסביר לגבי מקור האוזניות ואיכותן.

4. עשיית עושר ולא בממשפט
• לחלופין ו/או בנוסף, הנתבעת מפיקה רווח מסחרי ישיר תוך שימוש בלתי מורשה במוניטין וקניין רוחני שאינו שלה, בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

ג. הנזק והסעדים המבוקשים
1. מעשיה של הנתבעת גורמים ועלולים להמשיך ולגרום לתובעת נזקים תדמיתיים וכספיים כבדים, לרבות דילול המותג, טשטוש ייחודו ופגיעה במוניטין שנבנה בעמל רב.

2. אשר על כן, מתכבד בית המשפט הנכבד להוציא תחת ידו את הסעדים הבאים:

• צו מניעה קבוע: המורה לנתבעת (ו/או למי מטעמה) לחדול לאלתר מייצור, יבוא, שיווק, פרסום או מכירה של אוזניות או כל מוצר אחר הנושא את השם "טמבור" (בכל עיצוב או פונט שהוא).

• צו עשה לאיסוף והשמדה: המורה לנתבעת לאסוף מכל נקודות המכירה והמפיצים את המוצרים המופרים ולהשמיד את כל האוזניות, האריזות וחומרי הפרסום הנושאים את השם "טמבור".

• פיצוי כספי: לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק (לפי חוק עוולות מסחריות וחוק זכות יוצרים) ו/או פיצוי בגין הפרת סימן מסחר ועשיית עושר ולא בממשפט, בסך של 20 מליון ₪.

• הוצאות משפט: לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ כחוק.

ב"כ התובעת, טמבור בע"מ

כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, (דמיוני לצרכי לימוד)

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

הנתבעת והתובעת שכנגד:
גב' בחינה
ע"י ב"כ עוה"ד-

- נגד -
התובעת והנתבעת שכנגד:
טמבור לימוד בע"מ, (חברה דמיונית על בסיס השם האמיתי לצורך לימוד).

כתב הגנה ותביעה שכנגד

חלק א': כתב הגנה
1. פתח דבר וטענות מקדמיות
1. הנתבעת דוחה את כל הנטען בכתב התביעה. התביעה היא תביעת סרק מנופחת ע"ס 20 מיליון ₪, שמטרתה היחידה היא למוטט יזמת עצמאית באמצעות פחד ואיומים ("SLAPP lawsuit").

2. היעדר עילה והיעדר יריבות: השווקים שבהם פועלות הנתבעת והתובעת שונים לחלוטין. התובעת פועלת בתחום חומרי הבנייה, הצבעים והגבס, בעוד הנתבעת פועלת בשוק מוצרי האלקטרוניקה והאוזניות. אין כל חפיפה, תחרות או חשש להטעיה בין השווקים.

2. דחיית הטענה להפרת סימן מסחר רשום ומוכר היטב
3. עיקרון הסיווג: סימני המסחר של התובעת רשומים בסיווגים המיועדים לחומרי בנייה וצבעים (סיווג 2 וסיווגים גבוליים להם). לנתבעת אין ולא היה סימן רשום בתחום מוצרי האלקטרוניקה הבידורית (סיווג 9).

4. אין דילול ואין הטעיה:

המילים "טמבור" (Tambour) הן מילון כללי בשפות שונות (תוף/תוף מרים/חלק במנגנון מוזיקלי או מכני). תוף ה טַמְבּוּר המקורי הוא בכלל העתק של המילה טַמְבּוּר (Tambour) שהוא שילוב של השפה הפרסית העתיקה (המונח טנבור לכלי פריטה ארוך צוואר) והשפה הערבית (טֻנְבּוּר - طنبور), שמהן התגלגלה לשפות אירופה (כמו צרפתית עתיקה) ומשם חזרה למזרח התיכון ולעברית. דרך השפעות ותרבות ערבית-מוסלמית בימי הביניים, המילה עברה לשפות האירופיות (כמו tambour בצרפתית ו-tamburo באיטלקית), שם השתנתה המשמעות בעיקר לציון תוף צבאי או תהלוכות

לא יעלה על הדעת שחברה מסחרית תחליט לקחת מילה מהמיליון ו"לנכס את השם של המוצר או שירות" אותה לעצמה. האם המילה "קפה" שייכת לעלית?- התשובה היא לא! ככלל ידוע הוא, סימן מסחר מגן על מילה רק בתחום שבו החברה פועלת.

המותג של הנתבעת מעוצב בגופן, בצבעים, במיצוב ובסטייל שונים בתכלית מהלוגו של התובעת. הצרכן הסביר הרוכש אוזניות אלחוטיות אינו מעלה על דעתו כי חברת צבעים ודבקים ייצרה אותן.

3. דחיית הטענה להפרת זכויות יוצרים
5. אין זכות יוצרים בשם מילה בודדת: בהתאם להלכה הפסוקה בישראל, אין זכות יוצרים בשם, מילה או מותג בודד כשלעצמם.

6. הנתבעת לא העתיקה את הטיפוגרפיה, הלוגו, הצבע האדום-צהוב של התובעת או כל אלמנט עיצובי מוגן אחר. עיצוב האוזניות והאריזה הינו מקורי לחלוטין.

4. דחיית הטענה לגניבת עין, תיאור כוזב ועשיית עושר
7. היעדר חשש להטעיה: עוולת גניבת עין דורשת חשש סביר להטעיית הציבור ביחס למקור המוצר. אדם הרוכש אוזניות בלוטות' לא מתבלבל ולא סבור שהן יוצרו במפעל צבעים.

8. הנתבעת לא "נבנתה" ממוניטין התובעת. מוצרי הנתבעת נמכרים בזכות איכותם הטכנולוגית, עיצובם המודרני ומחירם התחרותי.

חלק ב': כתב תביעה שכנגד
1. עילת התביעה שכנגד
9. הגשת תביעת הראווה על סך 20 מיליון ₪ נועדה לפגוע בעסקה של התובעת שכנגד, לשתק את פיתוח מוצריה, ולגרום לה לנזק תדמיתי וממוני חמור תוך שימוש לרעה בהליכי משפט.
10. כתוצאה מפעולות התובעת והגשת כתב התביעה– היזמת שהיא יזמת עם עבר עשיר בהצלחות,ורקע חזק של תכנון מוצרים אלחוטים נאלצה לעצור את קאמפין גיוס ההון של החברה- (כיוון שאף משקיע לא ישקיע במיזם שכבר ביומו הראשון נמצא בהליכים משפטים וסכנת סגירה לכאורה למרות שהיא שגוייה ומוטעית) ומעריכה את הנזק שגרמה לה התובעת בסכום של 20 מיליון שח.

11. התנהלות הנתבעת שכנגד עולה כדי תיאור כוזב, פגיעה במוניטין, נזק מסחרי ועוולת הנגשת הליכי סרק בחוסר תום לב.

2. הסעדים המבוקשים בתביעה שכנגד
• סעד הצהרתי: הצהרה כי התובעת שכנגד (גב' בחינה) אינה מפרה כל זכות יוצרים או סימן מסחר של טמבור, ורשאית להמשיך לשווק את מוצרי האוזניות תחת עיצובה הייחודי.

• פיצוי כספי: לחייב את טמבור בפיצוי בגין נזקים מסחריים, פגיעה במוניטין והטרדה בסך של 20 מליון שח ₪.

• הוצאות משפט: לחייב את טמבור בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק.

ב"כ הנתבעת והתובעת שכנגד, גב' בחינה

📊 poll

" הקפה של דורון " ☕☕ , קפה על הבוקר עם פוסט טכנולוגי\היסטורי\יזמי (הפוסט עלי- הקפה עליכם)

אימפריה בטעות: איך כרס הבירה של הבייבי בומרס הצילה את לווי'ס מקריסה

חליפות שלושה חלקים הן רשמיות מדי בשבילך ומכנסי ג'ינס פשוט לא מתאימים לישיבות הנהלה, המצב הכלכלי שלך הולך ומידרדר, והלקוחות הכי נאמנים שלך מתחילים להקריח ולפתח כרס בירה קטנה. מלך הג'ינס העולמי מדמם למוות, המכירות צונחות ברצף מפחיד, והמנהלים הבכירים תופסים את הראש ולא מבינים איך אימפריה של מאה שלושים שנה הופכת לאט לאט למוזיאון אופנה מאובק. הסיפור של לווי'ס (לווי שטראוס) בשנת 1986 הוא לא סתם משבר עסקי רגיל, אלא התרסקות חופשית מפוארת של מותג שנתקע בדיוק באמצע, כשהוא מבוגר מדי בשביל הצעירים וקז'ואל מדי בשביל המבוגרים, עד שההחלטה של מנכ"ל אחד משנה את חוקי המשחק של עולם העבודה המודרני ויוצרת אימפריה שנייה בטעות מוחלטת. תפסתי אותם לא מוכנים הא?

כולם מוכנים? אז קדימה להדק את החגורות – אנחנו ממריאים !
היום נמריא אל הסיפור של לווי'ס והולדת הדוקר'ס.

הכל התחיל כשהחברה מצאה את עצמה בנפילה חופשית מטורפת, עם צניחה של 40% במכירות תוך 3 שנים בלבד, כשההכנסות צוללות מ-2.8 מיליארד דולר ל-1.7 מיליארד דולר. הבעיה האמיתית הייתה דור הבייבי בומרס, הלקוחות הקבועים שפשוט התבגרו, עברו לשבת במשרדים וגילו שג'ינס הדוק כבר לא מתאים לחיים החדשים שלהם כחברי הנהלה. המנכ"ל בוב האס קיבל החלטה רדיקלית ללכת על מכנסי חאקי, למרות שהצוות שלו היה מזועזע לחלוטין וטען שחאקי זה רק לשחקני גולף ולאבות משעממים, והקמעונאים איימו שהמהלך הזה הולך להשמיד את המותג. אבל האס הבין שהלקוח שלו גדל והחברה חייבת לגדול יחד איתו, ובשנת 1986 הושק המותג דוקרס עם מכנסי חאקי נוחים שהתיישבו בדיוק במשבצת הריקה שבין הג'ינס למכנסי החליפה הרשמיים.

זה לא היה יד המקרה, אלא תוצאה של הנדסה שיווקית מדויקת שמבוססת על תורת הפסיכולוגיה הצרכנית וזיהוי מגמות מאקרו-חברתיות בשוק העבודה. הדוקרס ניצלו תופעה סוציולוגית מרתקת של קריסת קוד לבוש מסורתי בחברות האמריקאיות, שם העובדים חיפשו דרך להפגין אינדיבידואליזם ונוחות בלי לאבד את המעמד המקצועי שלהם. במקום לפנות לקהל הרחב, המותג פיצח את ה-DNA השיווקי באמצעות אסטרטגיית פנייה ישירה לגברים בזמני שיא של מעורבות רגשית נמוכה, כמו שידורי משחקי פוטבול ותוכניות בוקר של יום שבת, כשהם רגועים ובשלים לקבלת החלטות רכישה פשוטות. המהלך יצר אפקט רשת פנים-ארגוני, שבו המוצר הגדיר את הקטגוריה והפך לסטנדרט מחייב במחלקות משאבי אנוש, מה שגרם לצרכנים לאמץ את המותג לא רק כפריט לבוש, אלא כתעודת זהות חברתית ומקצועית חדשה.

מאחורי הבד הפשוט מסתתר תהליך טכנולוגי מתקדם של הנדסת טקסטיל ששינה את תעשיית האופנה מהיסוד. מכנסי הדוקרס המקוריים התבססו על אריגת כותנה בצפיפות גבוהה שעברה טיפול כימי מיוחד למניעת קמטים, טכנולוגיה ששילבה שרשראות פולימרים מצולבות השומרות על המבנה המולקולרי של הסיב גם לאחר כביסות מרובות. החברה פיתחה תבנית גזירה ייחודית שסיפקה נפח עודף באזור הירכיים והמפשעה, המותאם לישיבה ממושכת מול שולחן העבודה, יחד עם קו מותניים גמיש המשתמש ברצועות אלסטיות פנימיות נסתרות. הנדסת המוצר הזו פתרה את בעיית הנוקשות של סיבי הדנים המסורתיים מחד, ואת העדינות והתחזוקה התובענית של מכנסי הצמר הרשמיים מאידך, מה שיצר מוצר היברידי עמיד ופרקטי לחלוטין.
הדוקרס של היום הם הרבה יותר מסתם מכנסיים – הם הקוד הגנטי הרשמי של האליטה העסקית החדשה, זו שמסרבת להיחנק בתוך חליפת שלושה חלקים נוקשה אך מבינה שג'ינס הוא כרטיס יציאה מהירה מישיבות הנהלה. במרחב הריק והפרוץ שבין ה"צווארון הכחול" לחליפות הוול-סטריט המיושנות, דוקרס יצרו את הסטטוס-קוו המושלם עבור היזם והמנהל המודרני: מראה מלוטש, סמכותי ומתוחכם שמשדר עוצמה עסקית, אך נשען על נוחות מקסימלית וחופש תנועה. הם לקחו את ה"ביזנס קז'ואל" והפכו אותו למדים של אלו שלא צריכים עניבה כדי להוכיח מי הבוס בחדר, ומגדירים מחדש איך נראית הצלחה במאה ה-21 – בלי להתאמץ, ובלי להתפשר.

הניתוח הפיננסי מראה איך הימור פרוע על מוצר שאיש לא רצה בו בהתחלה הפך למדפסת מזומנים מטורפת בקנה מידה עולמי. תוך 6 שנים בלבד מההשקה, המכירות של דוקרס זינקו מ-0 ל-1 מיליארד דולר בשנת 1992, קצב צמיחה פנומנלי שייצב את החברה מחדש ומנע את קריסתה הכלכלית. כיום, קטגוריית הביזנס קז'ואל שהמותג המציא במו ידיו מגלגלת שווי שוק מטורף של מעל 50 מיליארד דולר בשנה ברחבי העולם, כאשר דוקרס עצמה פועלת ב-40 מדינות שונות ומזרימה נתח משמעותי מתוך סך ההכנסות השנתיות של לוי שטראוס, שעומד על 6 מיליארד דולר. הנתונים הללו מוכיחים שמותג שבוחר להתפתח ולזרום עם הגיל של הלקוחות שלו שורד ומרוויח, בעוד שמותגים עקשנים שמסרבים להשתנות הופכים לפריט היסטורי במוזיאון.

אם אהבת את הפוסט או למדת משהוא סמן\י 👍, אם אתה חושב\ת שאני טועה \תוכן לא מתאים סמן 😶

להתראות
דורון

Dockers by Levi Strauss & Co.

הפטנט שהפך את ליוו'יס לאימפריה: בשנות ה-50 עמדה תעשיית הג'ינס בפני בעיה שהטרידה כל לובש: הבד המפורסם והעמיד ביותר בעולם, הג'ינס הכבד, פשוט לא "ידע" לשמור על מידותיו. הפתרונות התעשייתיים שהיו קיימים אז לכיווץ מוקדם (preshrinking) היו גסים וברוטליים - דחיסה מכנית לאורך ולרוחב הבד, לרוב בטמפרטורות ולחצים גבוהים, שאמנם צמצמו את הכיווץ העתידי אך "שברו" בפועל את הסיבים, החלישו את חוזק הבד וקיצרו את חייו. שני מהנדסים שעבדו עבור לוי שטראוס בצפון קרוליינה, זיהו שהפתרון האמיתי לא צריך להיות מלחמה בבד - אלא שיחרור שלו.
הפטנט הניח את התשתית הטכנולוגית לתהליך שהתעשייה כולה מכירה עד היום בבסיס כל בגד ג'ינס שמתויג "Pre-Shrunk" על המדף.

כמו שהבטחתי בשיעור של אתמול- הנה "פסק דין" של המכונות :
הפרומט הוא: "פעל כשופט מחוזי וכתוב פסק דין מנומק בהתאם לכתב התביעה וכתב ההגנה".

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

תא"ק (ת"א) 12345-06-25 טמבור לימוד בע"מ נ' בחינה

לפני: כבוד השופט צ'אט GPT

התובעת והנתבעת שכנגד: טמבור לימוד בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד פֶּרְפְּלֶקְסִיטִי (צא'ט)

נגד

הנתבעת והתובעת שכנגד: גב' בחינה

ע"י ב"כ עוה"ד פֶּרְפְּלֶקְסִיטִי (צא'ט בחלון נפרד)

פסק דין
1. מבוא ורקע עובדתי
לפניי תביעה עיקרית ותביעה שכנגד, אשר במרכזן עומדת שאלה של דיני קניין רוחני ותחרות מסחרית: האם שימוש במילה "טמבור" לשם שיווק ומכירה של אוזניות סטריאו אלחוטיות (Bluetooth) מהווה הפרה של זכויותיה של חברת המקשחת והצבעים הוותיקה "טמבור לימוד בע"מ", או שמא מדובר בשימוש לגיטימי במילה קיימת בשפה, בשוק השונה לחלוטין מזה של התובעת?

התובעת (להלן: "טמבור") היא חברה מוכרת ובעלת מוניטין רב בישראל בתחום הצבעים וחומרי הבנייה. היא מחזיקה בסימני מסחר רשומים עבור השם "טמבור" בסיווגים הרלוונטיים לעיסוקה.

הנתבעת היא יזמת אשר החלה לאחרונה לייצר ולשווק אוזניות תחת המותג "טמבור", כאשר העיצוב הגרפי, הגופן והאריזה שונים לחלוטין מאלו של התובעת.

טמבור הגישה תביעה זו בסכום של 20 מיליון ₪ (לצורכי אגרה) ובקשה לצווים קבועים, בעילות של הפרת סימן מסחר רשום ומוכר היטב, הפרת זכויות יוצרים, גניבת עין, תיאור כוזב ועשיית עושר ולא במשפט. מנגד, הנתבעת הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד על סך 20 מיליון ₪, בטענה שמדובר בתביעת השתקה ("SLAPP") שגרמה לעצירת גיוס ההון של המיזם שלה, ומבקשת סעד הצהרתי המכשיר את פעילותה.

2. התביעה העיקרית – דיון והכרעה
א. הפרת זכויות יוצרים
התובעת טוענת כי הנתבעת העתיקה את "הליבה הטקסטואלית" של השם טמבור. דין טענה זו להידחות על הסף.
הלכה פסוקה ומושרשת היא במשפט הישראלי כי אין זכות יוצרים במילה בודדת, בשם או במותג כשלעצמם (ראו ע"א 8485/08 The Post Publishing LPA נ' המכון ללימודי אינטגרציה). זכות יוצרים מגנה על ביטוי מקורי, ולא על מילים מן המילון המשמשות ככינוי מסחרי. הנתבעת לא העתיקה את הלוגו המעוצב של התובעת, אלא השתמשה במילה עצמה בלבד בגופן שונה.

ב. גניבת עין ותיאור כוזב
עוולת גניבת העין לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, דורשת הוכחה של שני יסודות מצטברים: מוניטין וחשש סביר להטעיית הציבור באשר למקור המוצר.

• מוניטין: אין חולק כי לטמבור מוניטין עצום ועשיר בישראל.

• חשש להטעיה: המבחן להטעיה הוא מבחן "הצרכן הסביר", הבוחן את חזות המוצר, סוג הלקוחות וצינורות השיווק. במקרה דנן, הפער בין עולם חומרי הבנייה והצבעים לבין עולם האלקטרוניקה הבידורית והאוזניות האלחוטיות הוא פער תהומי. הצרכן הסביר הרוכש אוזניות אינו מניח, ואף לא ברמז, כי חברה המייצרת סיד וצבע לקירות עומדת מאחורי פיתוח טכנולוגי של אוזניות בלוטות'. על כן, יסוד ההטעיה לא התקיים, והעילה נדחית.

ג. הפרת סימן מסחר רשום וסימן מוכר היטב
זהו לב המחלוקת. אין חולק כי הסימן "טמבור" רשום בסיווגי הצבעים והבנייה (סיווג 2). הנתבעת פועלת בסיווג 9 (אלקטרוניקה). מכאן, שאין מדובר בהפרה קלאסית של סימן מסחר על טובין מאותו הגדר.

התובעת נסמכת על ההגנה המורחבת המוענקת לסימן מסחר מוכר היטב לפי פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972. סעיף 46א לפקודה קובע כי סימן מוכר היטב רשום יזכה להגנה גם מפני שימוש בטובין שאינם מאותו הגדר, בתנאי שהשימוש עלול להצביע על קשר בין הטובין לבעל הסימן, ובעל הסימן עלול להיפגע מכך (דילול או טשטוש).

בעניין זה, יש לבחון את אופי המילה "טמבור". כפי שהציגה הנתבעת, המילה "Tambour" פירושה "תוף" בשפות רבות (צרפתית, ערבית ועוד) והיא קשורה מטבעה לעולם המוזיקה, האקוסטיקה והקצב. כאשר יזם בוחר בשם "טמבור" (תוף) עבור מוצר שמע (אוזניות), מדובר בשימוש תיאורי או אסוציאטיבי לגיטימי לעולם התוכן של המוצר.

הגנת "סימן מוכר היטב" אינה מעניקה בעלות מוחלטת על מילה מילונית בכל ענפי המשק, בפרט כשהמילה נושאת משמעות רלוונטית וטבעית לתחום החדש (להבדיל מסימן שהוא מילה מומצאת לחלוטין כגון "KODAK"). מאחר שלא הוכח כל חשש לקישור בין חברת הצבעים לאוזניות, ומאחר שהעיצוב הויזואלי שונה לחלוטין – אינני מוצא כי מתקיים כאן דילול המוניטין של התובעת.

לפיכך, התביעה בעילה זו נדחית.

ד. עשיית עושר ולא במשפט
משנקבע כי השימוש של הנתבעת חוקי ואינו מפר את דיני הקניין הרוחני או העוולות המסחריות, אין מקום להיזקק לעילה השיעורית של עשיית עושר ולא במשפט.

3. התביעה שכנגד – דיון והכרעה
גב' בחינה הגישה תביעה שכנגד ע"ס 20 מיליון ₪, בטענה שהגשת התביעה המנופחת גרמה לעצירת סבב גיוס ההון של המיזם שלה ולנזקים אנושים.

• הסעד ההצהרתי: נוכח מסקנותיי בתביעה העיקרית, יש מקום להיעתר לסעד זה. מוצהר בזאת כי הנתבעת אינה מפרה את סימני המסחר או זכויות היוצרים של התובעת במוצרי האוזניות שלה.

• הסעד הכספי: הגשת תביעה משפטית, כשלעצמה, חוסה תחת זכות הגישה לערכאות, המהווה זכות יסוד במשפטנו. כדי שתוכר עילה בגין "נקיטת הליכי סרק בחוסר תום לב" (בדומה לעוולת הנגישה הישנה), נדרש רף גבוה במיוחד של זדון והיעדר בסיס מוחלט. אף שהתביעה של טמבור נדחתה, והסכום שנתבע היה מופרז ומנופח באופן קיצוני, לא הוכח כי התביעה הוגשה מתוך כוונת זדון טהורה להרס, אלא מתוך הגנת יתר (מוטעית) על קניינה.
יתרה מכך, הנתבעת לא הציגה ראיות מוצקות, חוות דעת חשבונאיות או הוכחות חותכות לקשר סיבתי ישיר בין הגשת התביעה לבין אובדן מוחשי של השקעות בסך 20 מיליון ₪. הנזק הנטען נותר ספקולטיבי.

על כן, התביעה הכספית שכנגד – נדחית.

4. סיכום והוצאות משפט
תביעתה הכספית והצוותאית של חברת טמבור לימוד בע"מ נדחית במלואה.
התביעה שכנגד של גב' בחינה נדחית ברכיב הכספי, אך מתקבלת ברכיב ההצהרתי.

סוגיית ההוצאות:
התובעת (טמבור) בחרה להגיש תביעה בסכום אסטרונומי ומנותק מן המציאות של 20 מיליון ₪ נגד יזמת עצמאית בתחילת דרכה, בשל שימוש במילה מילונית בשוק שונה לחלוטין. הגשת תביעות בסכומים מופרזים כאלה יוצרת אפקט מצנן ובלתי הוגן בשוק החופשי, ויש להביא זאת בחשבון בפסיקת ההוצאות (בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018).

אשר על כן, אני מחייב את התובעת (טמבור לימוד בע"מ) לשלם לנתבעת (גב' בחינה) הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 75,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"ד באב התשפ"ו, 11 באוגוסט 2026, בהיעדר הצדדים.
צ'אט GPT שופט.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

היזמת ניצחה במחוזי, (אבל! רגע ! יש טוויסט - טמבור "ערערה" לעליון עם הנתון החדש על הפוסט ש"התגלה בפייסבוק"....