טורקיה פיתחה מטוס קרב שמזכיר f35
https://go.chatlytics.ai/r/Xnja5dq
קוואלקום קונה חברת סייבר ישראלית במעל ל-100 מיליון דולרגלובס
טורקיה פיתחה מטוס קרב שמזכיר f35
הם התחילו בניסוי קרקע
להסיע על הקרקע לא צריך מנוע סילון, לטיסות ניסויי אפשר לנסות עם מנוע של F16 ולהציג את זה בתור הצלחה מסחררת.
תקרא את מה שדורון כתב לפניי זמן מה על טכנולוגיות של מנועים ..., לא צריך להוסיף.
לגביי החמקנות, אני מנחש שהמכמים שלנו יראו אותם, גם קרוב לקרקע.
והשלב הבא, מה המכם של המטוס ושאר היכולות שדרושות למטוס קרב, בלי לפרט יותר מידיי, אם כל התעשיה הטורקית שווה בערך לחקלאות פלוס, סביר להניח שהטכנולוגיות במטוס לא יהיו הרבה יותר מזה.
לפי דעתי, הסיכום הוא שזה יראה טוב לתקשורת ולאיים על השכנים שלהם שבמיקרה הטוב יש להם רחפנים, קשה לי להאמין שהטייסים שלהם יאמינו במטוס כשיתבקשו לטוס לכיוון שלנו.
כמוכן, אני מסתכל על התמונה הכללית של טורקיה, כלכלה מרוסקת וממשיכה להתדרדר, ודיקטטור חולה שנחלש ככל שעובר הזמן, קשה לי להאמין שהשליט הבא שיתבקש לשקם את הכלכלה ימשיך את שריפת המזומנים על המטוס הזה כי יוון, קפריסין, סוריה והכורדים כבר לא יעניינו אותו, אלה לשקם את המדינה שלו
מצד שני צריך להיזהר לא לזלזל בטורקים.
כמו שאבותינו זילזלו במצרים לפני מלחמת יום כיפור.
מסכים בהחלט, אין קשר להערכת יכולות וזילזול.
למה ללכת כלכך אחורה, ה 7 באוקטובר זה תוצאה של מימון האויב וזילזול ביכולות שלו.
שבת שלום ומבורכת לכולם 🙏
טוב, תמשיכו את הדיון שלא קשור למטרות הקבוצה בפרטי.
" הקפה של דורון " ☕☕ , קפה על הבוקר עם פוסט טכנולוגי\היסטורי\יזמי (הפוסט עלי- הקפה עליכם)
למה אל תיתנו לאף אחד להגיד לכם שאתם מבוגרים מידי בשביל להיות יזמים
סבא בן 65 נשאר בלי שקל על התחת בגלל כביש מהיר אחד, ותראו אותו היום – הפרצוף של הזקן הזה מרוח על אלפי סניפים בכל חור גלובלי, מחייך אליכם בזמן שאתם דוחפים לפה עוף מטוגן בשמן עמוק. כולם חושבים שההצלחה מגיעה בגיל 20 עם אפליקציה ואקזיט, אבל האמת היא שלפעמים צריך לחטוף בעיטה מהחיים דווקא ברגע שאמורים לצאת לפנסיה, כשהכביש שבו בנית את כל החיים שלך פשוט מחליט לעקוף אותך ולהשאיר אותך לאכול את האבק של המשאיות. מפתיע?
כולם מוכנים? אז קדימה להדק את החגורות – אנחנו ממריאים !
היום נמריא אל הסיפור של הארלנד סנדרס, האיש שלא ידע מתי להרים ידיים והפך את סימן המסחר KFC לאימפריה מטורפת (שאחר כך נמכרה ובצניחה- אבל זה לקפה אחר).
אז ככה, הבנאדם החליף עבודות כמו גרביים כל החיים שלו, היה פועל רכבת, סוכן ביטוח ואפילו מפעיל תחנת דלק קטנה בקורבין, קנטקי (אגב לא רבים יודעים שהשם קנטקי נולד מתוך השפות האינדיניות של אמריקה, וככל הנראה התגלגל מהמילה האירוקווית Ken-tah-ten שמשמעותה הפיוטית היא "ארץ המחר", או מהמילה Kentake שפירושה "ארץ המרעה" שנה לפני הכרזת העצמאות של ארצות הברית, יזם בשם ריצ'רד הנדרסון רכש שטח אדמה עצום מהשבטים הצ'רוקים במה שנודע כ"רכישת טרנסילבניה". למרות שהוא ניסה להקים שם מושבה בשם "טרנסילבניה", האנשים שחיו בשטח כבר קראו למקום "קנטקי". ומשם הכל זה היסטוריה).
הקיצור בשנת 1930 הארלנד סנדרס התחיל לבשל למטיילים שעצרו אצלו לתדלק, ובגלל שלא היה לו אפילו חדר אוכל נורמלי, החבר'ה אכלו ישר על שולחן האוכל הפרטי שלו. העסק תפס, העוף המטוגן שלו הפך לדיבור חם באזור, והוא כבר שדרג למלונית ומסעדה גדולה עם המצאה של סיר לחץ שמבשל את העוף במהירות שיא יחד עם תערובת סודית של 11 תבלינים. הכל נראה סגור, הבנאדם מסודר, ואז בשנת 1956 הממשלה הזיזה את מחלף הכביש המהיר ובנתה אוטוסטרדה חדשה שעקפה את המסעדה שלו לגמרי. התנועה נעצרה, הלקוחות נעלמו, ובגיל 65, במקום לשבת על כיסא נדנדה, הוא מכר את הנכס בהפסד ענק, לקח את המתכון הסודי שלו ויצא לחרוש את המדינה עם מכונית הסטיישן שלו, ישן במושב האחורי ומציע למסעדנים דיל: תמכרו את העוף שלי, ותביאו לי כמה סנטים על כל עוף שנמכר.
העלייה המטאורית הזו היא לא סתם מזל של זקנים, אלא שיעור שיווקי מטורף במודל של זכיינות מבוזרת והעברת ערך ייחודי מבוסס קניין רוחני. סנדרס הבין שאין לו כסף להקים רשת, אז הוא יצר מודל B2B הפוך, הוא פתר למסעדנים קיימים את בעיית הגיוון בתפריט ואת זמני ההכנה הארוכים של עוף מטוגן קלאסי באמצעות טכנולוגיית סיר הלחץ שלו. ברמה המדעית של השיווק, הוא יצר בידול מוצר קיצוני שנקרא USP (Unique Selling Proposition) דרך עקביות מוצרית מוחלטת, כל זכיין קיבל את תערובת התבלינים המוכנה מראש, מה שמנע העתקה ושמר על מונופול של טעם.
הנה שיעור בשיווק- הפיכת ה"קולונל" למותג: סנדרס הבין שהמוצר הוא לא רק האוכל, אלא החוויה. הוא החל להופיע בציבור בחליפה הלבנה האייקונית, בעניבת הפרפר השחורה ובזקן התייש, והפך את עצמו לפרזנטור חי של המותג.
השילוב בין השליטה הבלעדית בחומרי הגלם (התערובת הסודית) לבין בניית זהות ויזואלית חזקה, גרם למסעדנים להבין שעדיף להם להפוך לחלק מרשת רשמית שנקראת Kentucky Fried Chicken מאשר סתם למכור עוף טעים בתפריט המקומי שלהם. כך, מודל התמלוגים על המתכון הפך במהירות לרשת הזיכיונות הגדולה בעולם.
המותג נשען על אפקט הילה פסיכולוגי חזק, דמותו של ה"קולונל" הפכה לסמל של אותנטיות ואירוח דרומי חם, מה שיצר חיבור אמוציונלי מיידי אצל הצרכן ונטרל את החשש מרשתות מזון תעשייתיות ומנוכרות.
הקטע הוא שהסוד האמיתי לא היה רק התבלינים, אלא שילוב הנדסי מדויק בין לחץ אטמוספרי לתרמודינמיקה של שומן. עוף מטוגן מסורתי דורש בין 30 ל-35 דקות של טיגון במחבת, מה שהופך אותו לבלתי אפשרי במסעדות מהירות, או שהוא מתייבש לחלוטין. סנדרס התאים סיר לחץ מסחרי לטיגון עמוק בשמן, תהליך שבו הלחץ בתוך הסיר עולה ל-15psi (פאונד לאינץ' רבוע( , מה שמעלה את נקודת הרתיחה של המים בתוך הבשר ומונע מהם להתאדות- (מה שאם יקרה פשוט מיבש את העוף והופך אותו לטעם של סוליה של נעל). כתוצאה מכך, הלחות הפנימית ננעלת בתוך העוף, בעוד שהחלק החיצוני עובר תגובת מייאר (השחמה של חלבונים וסוכרים) מואצת בטמפרטורה של 185 מעלות צלזיוס. הטכנולוגיה הזו קיצרה את זמן הבישול ל-9 דקות בלבד, תוך שמירה על פריכות חיצונית עילאית ובשר עסיסי מבפנים, פריצת דרך הנדסית ששינתה את תעשיית המזון.
התוצאה של כל הטירוף הטכנולוגי והשיווקי הזה תורגמה מהר מאוד למספרים כלכליים מפלצתיים שמראים איך הופכים מתכון פשוט למכונת מזומנים. בשנת 1964, כשהרשת כבר מנתה למעלה מ-600 סניפים בזכיינות ברחבי ארצות הברית וקנדה, סנדרס קלט שהוא כבר לא עומד בעומס הניהולי ומכר את החברה לקבוצת משקיעים תמורת 2 מיליון דולר במזומן, סכום ששווה ערך ל -100 מיליון דולר במונחים של היום. מעבר לכך, הוא הבטיח לעצמו משכורת שנתית קבועה של 40,000 דולר לכל החיים כדי להישאר השגריר והפרצוף הציבורי של המותג. הרשת המשיכה לצמוח בקצב מטורף, ובשנת 1971 היא נמכרה שוב לחברת הובליין תמורת 285 מיליון דולר, כשהיא מגלגלת שווי שוק פנומנלי ומגיעה ליותר מ-48 מדינות שונות בעולם עם מחזור מכירות שנתי שחצה את קו ה-1 מיליארד דולר עוד לפני סוף שנות ה-70.
בשנת 1980 הארלנד סנדרס נפטר בגיל 90 עשיר מאוד , הוא עבד במשרה מלאה עד כמעט יומו האחרון, סיפור ההצלחה של קולונל סנדרס שהיה עני רוב חייו, ובגיל 65 עלה על הגל- מוכיח שאתה אף פעם לא זקן מדי בשביל יזמות – כל מה שאתה צריך זה להיות צעיר בנשמה, קצבת זקנה עלובה, מכונית סטיישן לישון בה, וממשלה שתחריב לך את העסק הקיים כדי שתבין סוף סוף שהייעוד שלך בחיים הוא להסתובב בעולם לבוש בחליפה כדי למכור זכיינות של עוף מטוגן.
אם אהבת את הפוסט או למדת משהוא סמן\י 👍, אם אתה חושב\ת שאני טועה \תוכן לא מתאים סמן 😶
להתראות
דורון
הפטנט שהפך את סנדרס למיליונר- שאותו הגיש בגיל 70! הפטנט לא הגן על הסיר הפיזי(סיר לחץ היה כבר ידוע), אבל הוא הגן על התהליך ועל המתודולוגיה המסחרית שפירט במדויק את הטמפרטורות הנדרשות (350-400 מעלות פרנהייט), את רמות הלחץ, זמני הבישול ושיטת ההכנה. זו בדיוק הייתה פריצת הדרך שפתרה למסעדנים את הבעיה – התהליך קיצר את זמן ההכנה מכ-30 דקות במחבת פתוחה לכ-10 דקות בלבד, תוך איטום הלחות של הבשר ושמירה על מעטפת פריכה.
זה תמונה שצילמתי בטוקיו, ביפן יש למעלה מ-1,100 פסלים בגודל מלא של קולונל סנדרס. למעשה, כמעט בכל אחד מסניפי KFC ברחבי המדינה עומד פסל פלסטיק של הקולונל בכניסה, כשהוא משקיף על העוברים ושבים.כשתרבות הפאסט-פוד האמריקאית נכנסה ליפן בשנות ה-70, היפנים לא ידעו איך לאכול אותה (תרתי משמע). מנכ"ל KFC יפן באותם ימים, טאקאשי אוקאווארה, החליט להציב את פסלי הקולונל מחוץ לחנויות כדי להעניק לרשת "פנים אנושיות". יפן אינה מדינה נוצרית, אך הודות לקמפיין שיווקי אגרסיבי וגאוני משנות ה-70 בשם "קנטקי לחג המולד" (Kentucky for Christmas), אכילת דלי עוף מטוגן של KFC הפכה למסורת חג המולד הלאומית הרשמית של יפן. (ואם זה לא גאוני- אז אני כבר לא יודע מה כן)
בכל חודש דצמבר, מאות פסלים של הקולונל ברחבי המדינה מולבשים בבגדי סנטה קלאוס מלאים. התופעה הזו כל כך מושרשת, שילדים יפנים רבים גדלו מתוך מחשבה שסנטה קלאוס והאיש על דלי העוף הם אותו האדם.
" הקפה של דורון " ☕☕ , קפה על הבוקר עם פוסט טכנולוגי\היסטורי\יזמי (הפוסט עלי- הקפה עליכם)
קומבינת המאה בדוכן של פני: איך פליט שלא ידע מילה באנגלית המציא מחדש את הקמעונאות
תארו לעצמכם שאתם נוחתים במדינה זרה, מנותקים לחלוטין, הכיסים שלכם ריקים מאותם שטרות ירוקים או זהובים, והלשון שלכם פשוט מסרבת להפיק את ההברות הנכונות בשפה המקומית. רוב האנשים היו מוצאים פינה חשוכה לבכות בה, או במקרה הטוב מתגלגלים לעבודה שחורה ושוקעים באנונימיות של מעמד הפועלים. אבל יש אנשים שמבחינתם מגבלה קשה היא פשוט הזדמנות לעקוף את המערכת מימין, לבנות אימפריה מטורפת, להשאיר את כל המקומיים עם הלשון בחוץ ולגרום לכל חוקרי השיווק באקדמיה להזיע כשהם מנסים להסביר את הגאונות של מה שנולד בכלל מתוך חוסר ברירה מוחלט. יכול להיות?
כולם מוכנים? אז קדימה להדק את החגורות – אנחנו ממריאים !
היום נמריא אל הסיפור של היזם מייקל מרקס- מיסד מרקס אנד ספנסר.
נתחיל במסע אחורה בזמן. מייקל מרקס הבחור היהודי-פולני שהגיע ללידס בשנת 1884 כשהוא בקושי מגרד כמה מילים באנגלית, והפך לרוכל מדלת לדלת עם מזוודה קטנה שמלאה בסיכות, כפתורים וחוטי תפירה. לנסות למכור סחורה ללקוחות בריטים מתנשאים כשאתה לא מסוגל להסביר כמה עולה כפתור זה סיוט מתמשך, אז במקום ללכת ללמוד דקדוק אנגלי, מרקס פשוט עיצב מחדש את כל חוקי המשחק של עולם המסחר הרשתות. הוא פתח דוכן קטן בשוק קירקגייט והציב שלט פשוט שהפך להיסטוריה: אל תשאלו את המחיר, זה פני אחד. הרעיון שכל פריט בצד הזה של הדוכן עולה בדיוק מטבע אחד של פני ביטל את הצורך במיקוח, מנע אי הבנות ובעיקר חסך ממנו לדבר עם אנשים.
תראו, למי שמכיר את "חוקי דורון" – אני כבר תקופה ארוכה מאוד טוען ש- שיווק ומדע התנהגותי זה לא רק מילים יפות של פרופסורים באוניברסיטה, זה בעיקר להבין איך המוח האנושי העצלן שלנו עובד, ומייקל מרקס פיצח פה מנגנון פסיכולוגי גאוני שפתר את בעיית ההחלטה הקוגניטיבית (או בשפה פשוטה: העומס על המוח של הקונה- ויש 3 "חוקי דורון" שמטפלים בנושא הזה בדיוק: איסור שאלות דביליות או מיותרות, הפחתת מוקדי החלטה וניתובם למקום פשוט, והפחתת עומס קוגניטיבי על הלקוח)
הקיצור, כשאנחנו צריכים לבחור בין מוצרים שיש להם גם איכויות שונות וגם מחירים שונים, המוח שלנו חווה עומס קוגניטיבי מטורף. זה נקרא שקילת חלופות. בדוכן של מרקס, המשתנה של המחיר פשוט נמחק מהמשוואה- והוא בעצם "אבי הקונספט של החנות בדולר" (Dollar Store). הקונה לא היה צריך לחשוב "האם כדאי לי לקחת את הכפתור הכחול היקר או הירוק הזול?". השאלה היחידה שנשארה היא: "האם אני צריך את זה או לא?". ברגע שמנטרלים חצי מתהליך קבלת ההחלטות, המהירות שבה הלקוח שולף את הכסף מהכיס עולה במאות אחוזים- או במילים יותר מקצועיות ה conversion עולה לשמים.
הדוכן הפך למגנט של השוק, והביקוש המטורף אילץ אותו לחפש שותף שיעזור לו להתרחב. אחרי שהאיש שהלווה לו 5 פאונד בהתחלה סירב להצעה אבל זרק לו עצם, מרקס פנה לקופאי השקט שלו, טום ספנסר. בשנת 1894 ספנסר השקיע 300 פאונד בעסק, השניים איחדו כוחות והקימו רשמית את המותג מרקס אנד ספנסר, כשהם מוכיחים שלפעמים החומה הכי גדולה היא דווקא המקפצה הכי גבוהה.
העלייה המטאורית הזו לא קרתה בגלל מזל, אלא בזכות הבנה שיווקית ומדעית קריטית של פסיכולוגיית הצרכן, עוד לפני שהתחום הזה בכלל הוגדר באוניברסיטאות. מרקס פיצח את הקונספט של הפחתת חיכוך קוגניטיבי בתהליך הרכישה. בעולם הקמעונאות של סוף המאה ה-19, קנייה הייתה תהליך מעיק שדרש אינטראקציה חברתית מורכבת, מיקוח מתיש וחשש מתמיד של הלקוח שיצא פראייר. על ידי החלת מחיר אחיד וקבוע של פני בודד, מרקס יצר עוגן פסיכולוגי חזק ואפקט של שקיפות מוחלטת שמייצרת אמון מיידי ללא מילים. מבחינה מדעית-התנהגותית, האסטרטגיה הזו הפחיתה את החרדה הכלכלית של הקונה ל-0, הגבירה את מהירות קבלת ההחלטות וגרמה לאנשים לקנות יותר פריטים פשוט כי המחסום הפסיכולוגי של חישוב העלות הכוללת הוסר מהמשוואה, מה שהפך את הדוכן למנוע צמיחה ויראלי מטורף.
המודל של מרקס אנד ספנסר התבסס על אופטימיזציה קיצונית של שרשרת האספקה ומנגנון פיננסי של נפח מכירות גבוה מתודלק במתח רווחים נמוך יחסית לכל יחידה, מה שמכונה High-Volume Low-Margin. כדי לשמור על מחיר קבוע של 1 פני לפריט מול אינפלציה ושינויי עלויות חומרי גלם, החברה פיתחה מערכת רכש ישירה מול יצרנים מקומיים, תוך עקיפת המתווכים הסיטונאים שגזרו קופון בדרך. המעבר המהיר מדוכן בודד לניהול של עשרות נקודות מכירה במקביל דרש פיתוח של מערכת בקרת מלאי קשיחה ולוגיסטיקה ריכוזית, שאפשרה להם להזרים סחורה טרייה וחיונית בדיוק לנקודות הביקוש החמות, ובכך למקסם את מדד תחלופת המלאי השנתי ולמנוע הון מת שמחכה על המדפים.
המספרים מאחורי האימפריה הזו מראים ניתוח כלכלי פשוט פנומנלי. בשנת 1894, כשטום ספנסר נכנס כשותף, הוא הביא איתו הון עצמי של 300 פאונד בלבד, סכום שנראה מצחיק היום אבל שיקף אז שווי חברה צנוע. תוך 6 שנים בלבד של עבודה קשה ויעילות רצחנית, בשנת 1900, הדוכן הבודד מהשוק כבר השתכפל ל-36 דוכני שוק פעילים ובנוסף עוד 12 חנויות קבועות ומפוארות שנפרסו ברחבי צפון אנגליה. אם נקפוץ קדימה בזמן לתוצאות של השנים האחרונות, החברה מפעילה כיום רשת ענק של יותר מ-1000 חנויות פיזיות ברחבי העולם, ומייצרת הכנסות שנתיות מטורפות שנעות סביב 12 מיליארד פאונד, עם רווח נקי שמציב אותה בשורה הראשונה של ענקיות הקמעונאות הגלובליות, ומוכיח שרעיון של פני אחד יכול לצמוח למיליארדים.
אם אהבת את הפוסט או למדת משהוא סמן\י 👍, אם אתה חושב\ת שאני טועה \תוכן לא מתאים סמן 😶
להתראות
דורון
זה מזכיר את המטוס האיראני שבנו מקרטון